ביטול ההבחנה בין כהנים ללויים
ספר דברים מבטל את ההבחנה הברורה הקיימת בחומשים שמות ויקרא במדבר בין "הכהנים" לבין ה"לויים", שתי קבוצות אוכלוסיה שקיימת בהם היררכיה ברורה ביניהן. על פי שאר חומשי התורה, הלויים היו משרתם של הכהנים, בעוד הכהנים מופקדים על הפולחן עצמו והרי שהלויים היו משרתיהם (במ' ג ו-ט) "הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ...וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו". כל חריגה מסמכות מצד הלויים דינה היה מוות (במ' א נא) "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". "גזר דין מוות" היה צפוי לכל לוי שהתקרב לעבודת הקדש. על הלויים נאסר להתקרב אפילו למזבח (במ' יח ג) "וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ". בספר במדבר מסופר על מרד הלויים בראשותו של קורח, המכונים (במ' טז ו) "קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ", שביקשו לעצמם גם את מעמד הכהונה. משה השיב להם שעליהם להיות שמחים על כך שזכו להיות "נבדלים" מהעם ולהסתפק בכך (במ' טז ח-ט) "שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי, הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל ...וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?".
לכהנים היתה אם כן בלעדיות בכל הקשור לביצוע הפולחן עצמו ולכל הטקסים הקשורים במזבח ובהיכל (במ' יח ז) "לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת". לעומת זאת, תפקידי הלויים,כמשרתי הכהנים, היו מוגבלים "לעבודות השחורות" של תחזוקת המקדש, כמו בסחיבת אוהל מועד בנדודים (במ' א נא) "וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". הלווים מוזהרים שלא להתקרב למשכן עצמו.
למרות ההבדלה הברורה והחד משמעית בין כהנים ללוויים בשאר החומשים הרי שספר דברים מטשטש כמעט לגמרי את ההבחנה ביניהם. רק בספר זה מופיע הצירוף הלשוני הייחודי החוזר ונשנה "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". הצירוף "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"חוזר חמש פעמים בספר דברים ואינו מופיע ולו פעם אחת בשאר החומשים. ואין המדובר רק בצירוף הלשוני, אלא גם בתפקידים שלהם הנראים כזהים זה לזה. באף מקום בספר דברים לא מתואר תפקיד כלשהו הייחודי לכהנים בלבד או ללוויים בלבד.
כך למשל, כשישנה שאלה משפטית, פונים ל"כהנים הלויים" (דב' יז ח-ט) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט...וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע...וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". ספר דברים מצווה על המלך לקרוא בתורה אל מול "הכהנים הלויים" (דב' יז יח) "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". כמו כן ספר דברים קובע כי יש לציית להוראות "הכהנים הלויים" בכל הנוגע לנגע הצרעת (דב' כד ח) "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת ... כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", וזאת בניגוד גמור לספר ויקרא הקובע שרק הכהן לבדו הוא המוסמך לכך (וי' יג ב) "כִּי יִהְיֶה בְעוֹר ...לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים".
הבדל נוסף בין המקור הכהני לספר דברים הינו בשאלה מי מוסמך לברך את העם. על פי המקור הכהני בספר במדבר רק הכהנים מוסמכים לברק את העם (במ' ו כג) "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". גישה זו אומצה על ידי בעל דברי הימים (דה"א כג יג) "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד עוֹלָם". לעומת זאת על פי ספר דברים הלויים הם המוסמכים לברך את העם ולאו דווקא הכהנים (דב' י ח) "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי ... וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
יש לשים לב לצורה שבה מנוסח הצירוף "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", כתיאור של קבוצה אחת, הכהנים הם הלויים, ולא "הכהנים והלויים" עם וו' החיבור ביניהם כשתי קבוצות נפרדות. יחד עם זאת יש לסייג את הדברים, ניראה כי גם בתוך ספר דברים היו מגמות של עורכים שונים שחלקם שמרו על מעמד הכהנים כמו בפסוק (דב' כא ה) "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהֹוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע", העומד בסתירה מסויימת לפסוק (דב' כד ח) "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת ... כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם".
לסיכום, ספר דברים מתייחד גם בהשוואת מעמד הלויים למעמד הכהנים, וזאת כפועל יוצא מהפחתחת מעמד הקורבנות כדבר מרכזי בחיי העם, דבר המהווה את עיסוקם הבלעדי של הכהנים והלויים.