"אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ"

חוקר המקרא הנודע וולהאוזן בספרו "אקדמות לדברי ימי ישראל" (פרק שלישי) הוסיף פסוקים נוספים מהם ניתן ללמוד כי חלק מהתורה נכתב בשלב מאוד מאוחר, אחרי חורבן הבית הראשון, לאחר הגלות. בספר ויקרא התורה מציינת שבני ישראל לא ישמרו בעתיד על מצוות שמיטת הקרקע, אוֹ אָז הארץ תצטרך "להשלים" את שנות השמיטה החסרות (וי' כו מג) "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם, וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם", וכן (וי' כו לג) "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם". הטקסט כביכול "מתנבא" שהארץ תהיה שוממה וללא פעילות חקלאית עליה, והעם יגלה בארצות שונות של הגויים. כוונת הטקסט לומר שכל אותן שנות שמיטה שלא נשמרו "הצטברו" הביאו לכך שצריך להשלים אותן באמצעות הגליית העם שתוביל בהיכרח גם ל"שמיטה" של הארץ והשלמת החסר (וי כו לד-לה) "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם ... כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". "קריאת העתיד" על ידי המחבר שיודע מראש שהעם יגלה מארצו ויתפזר בגויים, יכולה להעיד על "נבואה לאחר מעשה"^[1], כלומר שזמן כתיבת קטע זה לאחר שכבר העם גלה מאדמתו, הרבה אחרי זמנו שלמשה.

מקורות לעיון:

ויקרא פרק כו (ניבוי עתידי שהארץ תעזב מעיד על כתיבה לאחר החורבן)

(לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:(לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ:(לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: ...(מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי