התמודדות המדרש עם השיבושים המקרא

השיבושים במקרא לא נסתרו מנגד עיני חז"ל, אך רוב ההסברים שניתנו להם היו הסברים "מדרשיים" ולא מדעיים. לאור נקודת המוצא שלהם שלא יתכן שנפלה טעות בטקסט המקראי המקודש שאין בו רבב, נשללה בדרך כלל האפשרות שנפלה טעות בהעתקה. וכך, השיבושים וההבדלים שבין הפסוקים היוו כַּר נִרְחָב ליצירת מדרשים שונים על חלק מהשיבושים. המדרשים, כדרכם של מדרשים, הוסיפו נתונים לטקסט המקראי באמצעות הרחבת סיפור העלילה, והכל כדי לתת פשר כלשהו לסיבת השיבוש.

כך למשל, השם "רִיפַת" מופיע במקרא גם כ"דִיפַת". בספר בראשית (י ג) נאמר "וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת", ואילו בדברי הימים (א א ו) נאמר "וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְדִיפַת", כלומר שיבוש מסוג חילופי האותיות הדמות ד' ור'. את הסיבה לשיבוש הזה מתרץ רש"י ברוח חז"ל בכך שהיה שינוי בהתנהגותו של עם זה, והתנהגותם היא הסיבה לשינוי שמם מרִיפַת לדִיפַת, וכלשון רש"י (דה"א א ו) "וְדִיפַת- ובחומש כתיב וְרִיפַת!, (אלא ש) מתחילה היו רָפִין ולא היו מתגברים על ישראל, ולסוף נתמלאו דופי". סיפור שכזה על מעללי "ריפת את דיפת" אינו מופיע או נרמז בכל המקרא, ומטרתו אך כדי לתרץ את השיבוש הספציפי הזה באופן מדרשי, מבלי להתייחס לתופעת השיבושים והשיטתיות בהם הם מופיעים.

דוגמה נוספת לפרשנות מהסוג המדרשי עוסקת בשם "דֹדָנִים" המופיע גם כ "רוֹדָנִים". בספר בראשית (י ד) נאמר "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים", ואילו בדברי הימים (א א ז) נאמר "וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים". גם כאן המדובר בחילופי האותיות ד' ור'. לדעת המדרש הסיבה לחילופי השמות נובעת מכך (בראשית רבה, וילנא, פרשת נח פרשה לז):

"כתוב אחד אומר ודודנים, וכתוב אחד אומר ורודנים, ר' סימון ורבי חנין, רבי סימון אמר, דודנים שהם בני דודין של ישראל, רודנים שהן באים ורודין אותם".

הפרשן המסורתי הנודע, רבי דוד בן יוסף קמחי (1160-1235), המוכר בעיקר בשם הרד"ק, מציע הסבר אחר לחילופי השמות לפיו היו מנהגים שונים איך לקרוא לעמים אלו. משה קרא להם "דֹדָנִים" ואילו עזרא הסופר קרא להם רוֹדָנִים, וכלשון רד"ק (על הפסוק בבראשית י ד) "יש קראו בדל"ת ויש קראו ברי"ש, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ קְרָאוֹ בדָּלֶית, לְפִי שֶׁבָּאַתְהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְעֶזְרָא כָּתַב בְּרֵישׁ". לדעת רד"ק, משום מה, עזרא הסופר החליט לקרוא לעם זה בשם "רוֹדָנִים" בשונה ממשה רבנו. מה מקור ידיעתו של רד"ק על הבדלי ההגייה בין משה לעזרא אין הוא מפרט.

דוגמה נוספת ניתן לראות בשמו של בן יהונתן, המופיע פעם כ"מְפִיבֹשֶׁת" (שמואל ב, ט, ו) ופעם "מְרִיב בָּעַל" או"ּמְרִי בַעַל" (דברי הימים א ט מ). על פי המחקר, המדובר בשינוי שם שנעשה בכוונה על ידי העורך במסגרת הפיכת שם האל "בעל" לשם "בֹשֶׁת" שהוא בעל קונוטציה שלילית. על פי האמור במדרש (ילקוט שמעוני, שמואל ב, רמז, קנא) הסיבה לשינוי השם מ"מְפִיבֹשֶׁת" ל"מְרִיב בָּעַל" הינה ש"בת קול משמים" שינתה את שמו כיוון שרב עם "בעליו", וכלשון המדרש: "וכי מריבעל שמו? והלא מפיבושת שמו! אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצאת בת קול ואמרה לו נצא בר נצא". גם כאן אין זכר לסיפור כלשהו במקרא על מריבה של בן יהונתן עם "בעליו". טיבה של מריבה זו אינו ברור, וכמו כן אין דמות של "בת קול" בכל ספריה המקראית, והסיפור אינו תואם את רוח המקרא או את הידוע על בן יהונתן. חז"ל הכירו או לא ניתחו את תופעת השיבושים או את היקפה הנרחב, כפי שכותב הרב מרדכי ברויאר:

"אמת, חכמי ישראל של הדורות הקודמים לא יכלו להכיר את כל היקף הבעיה: אולי לא העלו על דעתם מה רב הוא המספר של חילופי הנוסחאות ומה גדול הוא לפעמים ההבדל שבין הנוסחים"^[1].

רד"ק זיהה את הגורמים לשיבושים הגראפיים והפונטיים כפי שהוא כותב בלשונו שלו בפרשנותו לדברי הימים (א א ו-ז):

"ורודנים - כתוב ברי"ש ראשונה, ובספר בראשית כתוב בשני דלתין "ודדנים", ולפי שהדל"ת והרי"ש קרובים בכתבן והרואים בספרי היחסים הנכתבים בימים הקדמונים, יש שהיו קוראים בדל"ת ויש שהיו קוראים ברי"ש, ונשארו השמות לפני בני אדם בדל"ת וברי"ש ...וכן רבלתה ברי"ש ודבלתה בדל"ת, וכן רעואל ברי"ש ודעואל בדלי"ת, וכן תשתנה הקריאה בוי"ו וביו"ד לפי שהם קרובים בכתיבתן ...כי האל"ף והה"א אחיות אותיות הנשימה ומי שירצה לכתוב אל"ף יכתוב ולכתוב ה"א ... ואף על פי שיש בשינוי אותיות השמות האלה דרשות לא ראיתי לכתבם".

רד"ק מסיים במילים "ואף על פי שיש בשינוי אותיות השמות האלה דרשות לא ראיתי לכתבם", הוא העדיף שלא לצטט בפרשנותו למקרא את אותם מהמדרשים העוסקים בשיבושי השמות, אולי בהיותם מתעלמים מתופעת השיבושים, שהיא היא הסיבה להבדלי הכתיבה והטעויות.