מקורותיו של ההיסטוריוגרף והמחסור במידע היסטורי

מטבע הדברים ההיסטוריוגרפיה המקראית מוגבלת מאוד בידיעותיה ההיסטוריות. המקורות הטקסטואליים ההיסטוריים שהיו בידי הסופרים המקראיים המאוחרים לא היו רבים. היו בידיהם מקורות ספרותיים עתיקים שקדמו לעריכה הדויטרונומיסטית שנעשו על ידי סופרים בני הדורות הקודמים שתיעדו סיפורים אודות קורות העם והנעשה בבית המלוכה. לרשותם של הסופרים מהתקופות המאוחרות עמדו אותן רשומות "ממלכתיות" מבתי המלוכה בישראל ויהודה שניקראו (מל"א יד יט) "סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל", וכן (מל"א יד כט) "סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה". נוסף לספרים אלו עמדו לרשות העורכים כתבים כהניים שנשמרו בבמות או במקדשים השונים ובהם תיאור אירועים שונים שהתרחשו, כמו גם פירוט חוקי הטקסים הפולחניים. מסורות שנותרו בעל פה וטרם הועלו על הכתב לא נעלמו מעיניהם ואף הם הועלו על הכתב. לא היה בידי העורכים הרבה יותר מֵידָע היסטורי מעבר לכך. וכך מתאר את הדברים נדב נאמן:

"אין ספק כי ההיסטוריה של התקופה שלפני המלוכה נשענת על מסורות בעל פה ויצירות שנמצאו למחבר בספרית המקדש בירושלים (לדוגמה מקצת סיפורי הכיבוש, רשימות ערים, חלק מסיפורי ספר שופטים, והסיפורים על עלי ושמואל), ואשר אף הן נכתבו על סמך מסורות בעל פה. על אלה הוסיף מחבר ההיסטוריה תוספות רבות בהתאם למגמות שהנחו את חיבורו. על מגבלותיו של חיבור הנשען על סיפורים שהועברו במסירה בעל פה במשך מאות שנים, אין צורך להרחיב את הדיבור, ולפיכך כה דלה תרומתו של המקרא לשחזור המציאות ההיסטורית בשלבי הבראשית של עם ישראל. על ממלכת ישראל נמצאו למחבר מקורות לא רבים, והחשובים שבהם הם רשימת מלכים ושנות מלכותם. החומר שנמצא למחבר על מלכי יהודה במאה התשיעית-השמינית לפסה"נ היה עשיר מזה שהיה לו על ישראל"^[1].

כתוצאה ממחסור זה בידע היסטורי ניתן לגלות כי אירועים היסטוריים חשובים אינם מוזכרים אפילו במילה בספרות ההיסטוריוגרפית המקראית, ובהם גם אירועים היסטוריים כבירים, אותם אנו למדים מתעודות חוץ מקראיות בלבד, ולהלן מספר דוגמאות.

המלך אחאב השתתף ב"קרב קרקר" בשנת 853 לפנה"ס. המדובר בקרב שהתרחש סמוך לעיר קרקר שבצפון מערב סוריה של ימינו. מספר רב של מלכים מקומיים חברו יחד נגד האימפריה האשורית שהחלה להתחזק ולאיים על עמי האזור. בקרב זה השתתף גם שלמנאסר השלישי מלך אשור. הקרב מתואר בשתי כתובות אשוריות, האחת נקראת "האובליסק השחור" והשניה "המונולית מכורח". במונוליט מכורח מתגאה שלמנאסר כי הביס את אותם המלכים המקומיים, תוך שהוא מזכיר את המלך אחאב כמי שנלחם נגדו, ושהיו לו 2,000 מרכבות סוסים ו-10 אלף חיילים, מספרים שנראים כמובן מוגזמים בעליל.

מדוע המקרא אינו מספר על קרב זה ולו במילה? האם הסיבה לכך הינה תיאולוגית, מתוך רצון שלא לפאר את המלך אחאב שנחשב ל"רשע"? או שמא לא היה מידע על קרב זה בידי המספר המקראי? אין תשובות ברורות וחד משמעיות לשאלות אלו וניתן רק להעלות השערות.

דוגמה נוספת למידע היסטורי שחסר במקרא ניתן לראות בהתעלמותו מהעובדה שהמלך יהוא העלה מס לשלמנאסר השלישי מלך אשור. בכתובת שנמצאה ב"אָנָלִים"^[2] של שלמנאסר השלישי" (Annals of Shalmaneser III ) נאמר כי שלמנאסר השלישי קיבל "מס מן הצורים, הצידונים ומן יהוא בן עמרי". לא ברור מדוע מכונה יהוא "בן עומרי", והרי יהוא כלל לא היה חלק משושלת המלוכה של בית עמרי בה מרד. יתכן והסיבה לכך היתה כדי לתת ליהוא תהילת מלכות משל הינו נצר לשושלת מלוכה מבית עומרי המפואר ובכל המלך האשורי קיבל מס ממלך נכבד ולא מסתם אדם שמרד במלכות והפך למלך.

גם כאן מתעוררת השאלה מדוע אין איזכור למס זה ששילם יהוא כווסאל של האימפריה האשורית המשועבד לה. יתכן והסיבה לאי אזכור תשלום המס נבע מסיבה תאולוגית, להסתיר את העובדה שהמלך יהוא "הצדיק" היה וסאל כנוע של אשור. בה במידה יתכן והסיבה לאי איזכור המידע נובע פשוט מחוסר מידע בחלוף מאות השנים מהתרחשות האירועים ועד לכתיבתם. וכך מתארים את הדברים ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן:

"ספר מלכים מתאר את אחאב כרודן עובד אלילים, אבל מכתובת המונולית של שלמנאסר השלישי אנו יודעים כי אחאב היה גם אחד המתנגדים הנמרצים יותר לשלטון האשורי ושלח את חיל המרכבות המרשים שלו להילחם באשורים בקרב קרקר. לעומתו יהוא המורד, המתואר במקרא ככלי שרת ביד אלוהים שנשלח להשמיד את העבודה הזרה בישראל, נראה ב'אובליסק השחור' הנודע של שלמנאסר השלישי כורע אפיים ארצה לרגלי המלך האשורי הגדול"^[3].

דוגמה נוספת למידע שחסר בהיסטוריוגרפיה המקראית הינה ההתעלמות מכך שמישע מלך מואב כבש שטחים נרחבים מממלכת ישראל. "כתובת מישע" הינה מצבת זיכרון דתית ומדינית העשויה מאבן בזלת ושאותה הציב מישע מלך מואב בעיר דיבון. על פי האמור בכתובת זו, בת ה- 34 שורות, מישע מלך מואב הצליח לשחרר את מואב מלחץ עמרי מלך ישראל, הרחיב את גבול מדינתו והקים מפעלי בנייה שונים. כמו כן הוא הרס מקום פולחן ישראלי שהיה על הר נבו. גם כאן לא ברור האם הסיבה לאי אזכור ניצחון מואב נובעת הינה תאולוגית או שהסיבה לך היא פשוט חוסר במידע.

דוגמה נוספת לחוסר מידע היסטורי ניתן לראות בכך שהמקרא אינו מספר על המלך יואש העלה מס לאדד ניררי השלישי מלך אשור (783-811 לפנה"ס). בכתובת אשורית של אדד-ניררי שנמצאה על גבי מצבת תל א-רימאח, מצוין כי המלך יואש העלה מס לאשור, וכך נאמר במצבה זו:

"מלך אשור, בנו של שלמנאסר, מלך ארבע כנפות הארץ, גייסתי רכב וחיילים וציוויתי להתקדם לארץ ח'תי...היטלתי עליהם מס לתמיד. קיבלתי את המס מדמשק, 2,000 כיכרות כסף, 1,000 כיכרות נחושת, 2,000 כיכרות ברזל ו-3,000 בגדי פשתן צבעוניים, קיבלתי את המס של יואש השומרוני (=ממלכת שומרון, ישראל) ושל אנשי צור וצידון".

דוגמה נוספת לחוסר המידע ההיסטורי ניתן לראות בכך שלמרות שממלכת אשור קודמת במאות שנים לראשית ישראל, היא נזכרת בתנ"ך "באיחור" גדול. הפעם הראשונה בה מוזכרת ממלכת אשור, כממלכה, הינה בספרי נביאים ראשונים, בתקופתו של המלך מנחם בן גדי, שחי בזמן מלוכתו של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור, בשנת 740 לפנה"ס לערך (מל"ב טו יז-יט) "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל ...בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף"^[4]