איפיוני המקור הכהני

המקור הכהני הוא המקור הגדול ביותר ונמצא ברוב ספרי התורה, בראשית, שמות ויקרא ובמדבר, ומעט בספר דברים. מקור זה מספר כי האדם נברא בצלם אלוהים, השמים נבראו לפני שנבראה הארץ, האל שבת ממלאכה ביום השביעי והאדם נברא כזוג, זכר וכנקבה, כבר ביום הראשון. כמו כן, מהמשכו של המקור בחומשים הבאים עולה כי "התקופה המכוננת והנורמטיבית" שקבעה את הכללים והמצוות היא תקופת נדודי בני ישראל במדבר.

עיקרון חשוב נוסף במקור הכהני הנו קיומן של ארבע בריתות בין האל לבני האדם, בריתות המתרכזות מהמעגל הרחב של כלל האנושות למעגל המצומצם של הכהונה: הברית הראשונה הנה ברית עם כלל האנושות כשהאות היא הקשת בענן (בר' ט טו) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר". הברית השניה הנה עם אברהם וצאצאיו ברית עם צאצאי אברהם, כשהאות היא ברית המילה (בר' יז ג-ד) "וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר, אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם". הברית השלישת ברית עִם עַם ישראל, כשהאות היא יום השבת (שמ' לא טז-יז) "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם". הברית הרביעית הנה עם בית הכהונה, פנחס בן אהרון הכהן וצאצאיו, כשהאות היא (כניראה) בגדי הכהונה או ה"שלום" (במ' כה יא-יג) "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן ...הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם".

לפי המקור הכהני, התגלות השם "יהוה" נעשתה רק בשלב מאוחר. תחילה האל התגלה בשם "אלהים" עם האנושות כולה, אח"כ עם אברהם בשם "אל שדי", ורק החל ממשה בשם "יהוה" (שמ' ו ב) "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". בניגוד לכך, על פי המקור היהויסטי יהוה התגלה בשמו זה כבר בראשית ימי האנושות ולא רק מימי משה (בר' ד כו) "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה".

סביר להניח, וזו דעתי, כי המוטיב הסיפורי לפיו התגלותו המאוחרת של יהוה היתה רק בתקופת משה משקפת תהליך היסטורי-ראלי של התבססות פולחן יהוה בישראל לאחר התבססותו ביהודה, כמו גם קיומו של מקדש בית אל עד לחורבנו, 136 שנה לפני חורבן בית יהוה בירושלים בירת יהודה^[1]. התבססותו המוחלטת של פולחן יהוה, על פני פולחן "אל" ("אלהים") באה לידי ביטוי ברעיון שיהוה "לא התגלה" בשמו זה בתקופת האבות.

סיגנון הכתיבה הכהני מתאפיין בכתיבה "טכנית ועניינית" עם דגש רב על תאריכים מדוייקים וזמנים. כמו כן מתאפיין ספר כהנים בכך שהוא "נקי" מכל הסיפורים המיתולוגיים מהסוג המופיע בעיקר במקור היהויסטי. כך למשל, במקור הכהני אין סיפורים מקבילים לאכילת עץ הדעת ודמות יהוה בסיפור, סיפור קין שרצח את הבל וששוחח עם יהוה, צערו של יהוה על כך שברא את העולם והרחתו את ריח הניחוח. כמו כן במקור הכהני אין זכור לכך שהאבות בנו מזבחות וקראו בשם יהוה. וכך מנסח את הדברים אלכסנדר רופא:

"אצל ספר כהנים האדם ואשתו לא אכלו מעץ הדעת, קין לא רצח את הבל, נח לא השתכר וגילה את ערוותו באהלו, אברהם לא שיקר לפרעה ואבימלך, הגר לא ברחה מפני שרה וגם לא גורשה...אם באמת כלל ספר כהנים את הסיפורים הללו בחיבורו, הרי שסבל אותם כמורה קדומה וקדושה שבידיו, אך לא חיבר סיפורים כאלה במו ידיו. טעמו שלו ניכר כאשר שיכתב בעצמו את הסיפורים"^[2].

דברים ברוח זו כותב ישראל קנוהל:

"ברובד הכהני לא תמצא בו דיבורים על עיני ה' ולא כעס או צער של האל. לא תמצא שם שום דבר על הגשמת האל. לא גוף ולא רגשות. יש הרחקה מוחלטת של כל הדימויים האנושיים מן האל. האל של תורת הכהונה דומה מאוד לאל של הרמב"ם במורה נבוכים"^[3].

תפישת האל במקור הכהני הינה תפישת האלוהות בצורה מופשטת. האל הוא אִימְפֶּרְסוֹנָלִי, ללא כל התייחסות אישית או קווים לדמותו. אשר על כן לא מיוחסים לאל תארים כמו כעס, חרטה, רגשות, רצון כלשהו או אפילו סליחה למישהו. כך למשל, במקום שיכתב שהאל רוצה בקורבן שיוקרב, הרי שנכתב רק שהקורבן "נִרְצָה" (וי' א ד) "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו". כמו כן, במקום שיכתב שהאל "סולח", הרי שנכתב שהחטא "נִסְלַח" (וי' ד כו) "וְנִסְלַח לוֹ". מאפיין נוסף של "תורת כהנים" הינו הרעיון שהכהנים אינם ממלמלים תפילות אגב עשיית טקסי הקורבנות. הטקסים מתנהלים בדממה, ואם ישנו דיבור מסויים, הרי זה מצד האנשים מישראל, אך לא מצד הכהנים, כך אין מקור זה מציין בקשות תפילה, בבחינת (תה' סה ב) "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן".

מאפיין בולט נוסף במקור הכהני, שהוא רחב בהיקפו מכל המקורות^[4], שהוא שם דגש על תאור רשימות היוחסין והקשר הגנטי שבין קבוצות, משפחות ועמים שונים (גֵּנִיאוֹלוֹגְיָה). רשימות היחס מוגשות באופן קצר הכולל שמות פרטיים, ופותח באופן שיטתי במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת". כך למשל מופיעות מילים אלו בפתיחת כל יחידה אנושית ומשפחתית, כגון: (בר' ה א) "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים^[5] אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ", (בר' ו ט-יא) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ ...וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים", (בר' י א-ד) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת ...בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס, וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה, וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים", (בראשית יא, י) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד", ועוד דוגמאות רבות. וכך מסביר את ההבדלים בין המקורות גיא דרשן:

"האופי הגנאלוגי של מקורות ספר בראשית בולט במיוחד בחוט הסיפורי הכוהני שבתורה. המלים 'אלה תולדות', חוזרות כחוט השני לכל אורך המקור, הם המקבילה העברית למושג היווני גנאלוגיה. המילים מופיעות בפתיחת כל יחידה אנושית ומשפחתית...המחבר הכהני ביקש בין היתר לשרטט בחיבור מקיף שלשלת ארוכה ומבוססת מאדם הראשון ועד הכהנים והלוויים הראשונים צאצאי משה ואהרן...המחבר היהוויסטי העדיף להשתמש בצירוף 'X ילד את A ואת B' בבניין קל, ואילו המחבר הכהני העדיף להשתמש בפועל 'הוליד' בהפעיל, מעין (בראשית ה, ו) "וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ' ובסגנון יותר רשימתי...המחבר הכוהני התמקד ברשימותיו בעיקר באבות ובבניהם. לעומת זאת, המחבר היהוויסטי נהג להזכיר לעתים קרובות את האימהות המולידות ואף את הריונן (בראשית ד, טז) "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהֹוָה...וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ"^[6].

מטבע הדברים, המקור הכהני, שנכתב על ידי כהנים, מכיל בתוכו בעיקר חומר משפטי, כלומר חוקים ומצוות, עם התעניינות והתעסקות מרובה בפולחן ובקורבנות. מקור זה מפרט בהרחבה יתרה את בניית המשכן, הפולחן שבמשכן, המִּפְקָדִים, ארגון מחנות ישראל, רשימת המסעות, רשימת הנחלות ועוד. על פי המקור הכהני רק הכהנים בני אהרן משרתים את האל, והלוויים הם משרתיהם של הכהנים, מבלי שיהיה ללויים רשות לגשת אל הקודש. כמו כן עבודת האל נעשית רק במקדש.