יישום הערכים הייחודיים לספר דברים בכתיבה הדוייטרונומיסטית

את הקשר ההדוק בין הספרים ההיסטוריוגרפיים לבין ספר דברים, אבי האסכולה הדוייטרונומיסטית, ניתן לראות בחשיבות הרבה שנותנים עורכי הספרות ההיסטוריוגרפית לכל אותם החידושים הייחודיים רק לספר דברים: ייחוד הפולחן, הציווי להשמיד את עמי כנען, החובה להמליך מלך, איסור שלא "לעשות הרע בעיני יהוה", ועוד. בנוסף קיים קשר לשוני הדוק בין ספר דברים לכתיבה הדוייטרונומיסטית העושה שימוש באותם מטבעות לשון הייחודיות לספר דברים. נפתח תחילה בחידושים הייחודיים לספר דברים המוזכרים בספרות הדויטרונומיסטית:

ייחוד הפולחן "למקום אשר יבחר"

העיקרון הבולט ביותר בספר דברים הינו "ייחוד הפולחן" ואיסור הבמות והמזבחות שברחבי הארץ חוזר ונשנה בספרות ההיסטוריוגרפית הדויטרונומיסטית. כפי שפורט בשער הראשון, רק ספר דברים מצווה על קיום הפולחן במקום אחד בלבד תוך קביעת איסור הקרבת הקורבנות ברחבי הארץ. הציווי חוזר בספר דברים לא פחות מעשרים ושלוש פעמים. כך למשל מופיע הציווי בפסוק (דב' יב ה-ו) "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם ... וּבָאתָ שָׁמָּה, וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם". חידוש זה של ספר דברים בדבר ייחוד הפולחן חוזר ונשנה בספרות הדויטרונומיסטית המדגישה כי ירושלים היא המקום אשר נבחר (מל"א ח מח) "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ", וכן (מל"א יא לו) "בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם", וכן (מל"ב כא ז) "וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם".

בנוסף, הספרות ההיסטוריוגרפית מְגַנָּה פעמים רבות את קיום הפולחן המתקיים שלא "בַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר", כמו למשל (מל"א כב מד) "אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת". המנהג הלגיטימי שהיה נהוג "מִקַּדְמַת דְּנָא" ועד למהפכת ספר דברים, ושגם לא ניתן היה להסתיר את קיומו, מוצג בספרות זאת כחטא החוזר ונשנה של עם ישראל במהלך ההיסטוריה.

הציווי להשמיד את עמי כנען

הציווי "להחרים", כלומר להשמיד, את עמי כנען מופיע אך ורק בספר דברים מספר פעמים, כמו לדוג' (דב' ז א-ב) "כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ ... הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ...הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם". בנוסף, ספר דברים נוקט גם בלשון ייחודית כלפי עמי כנען, "לאכול" אותם ולא לחוס עליהם (דב' ז טז) "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם". הציווי להשמיד את עמי כנען "ולהחרימם" חוזר גם בפסוק (דב' כ טז-יח) "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה ...לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ". הסיבה לציווי על ההרג ההמוני של עמי כנען מוסברת בחשש שאותם עמים יחטיאו את עם ישראל "בתועבות" שלהם (דב' כ יח) "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם".

מקריאת ספר יהושע הדוייטרונומיסטי, עולה כי ציווי ייחודי מומש מילה במילה, תוך שהכתוב חוזר ומדגיש מספר פעמים בטקסט את הפועל "להחרים" (יהו' י א) "כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ", וכן (יהו' י לה) "וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלָכִישׁ", וכן (יהו' י לט-מ) "וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד .... וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". חשוב היה לבעל ספר יהושע להדגיש כי הציווי שבספר דברים בוצע ככתבו וכלשונו.

החובה להמליך מלך בו בחר יהוה

דוגמה נוספת למימוש ציווי ייחודי לספר דברים הינו הציווי להמליך מלך אותו בוחר יהוה. כאמור, אין כל ציווי על המלכת מלך באף אחד משאר חומשי התורה, אלא רק בספר דברים שם נאמר (דב' יז, טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". ברוח זו של ספר דברים מסופר בספר שמואל על בחירתו של דוד למלך על פי בחירתו הישירה של יהוה, באמצעות שמואל הנביא, כפי שמתואר (שמ"א טז יב) "וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא".

במרוצת הדורות, האדרת מלכות בית דוד הועצמה בספרות הדוייטרונומיסטית, הרבה מעבר לציווי שבספר דברים. עם הזמן התגבשה האידאה לפיה בית דוד הוא בחיר יהוה, ומלכותו נצחית, ורעיון זה חוזר ונשנה לאורך כל הספרים ההיסטוריוגרפיים. כך למשל (מל"א ח, טז) "וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל", וכן (שמ"ב ז יג-טז) "הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם, אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם".

איסור שלא "לעשות הרע בעיני יהוה"

ספר דברים מגנה ארבע פעמים את "עשיית הרע בעיני יהוה", כמו למשל (דב' ד כה) "וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ", וכן (דב' ט יח) "כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ". צירוף זה חוזר ונשנה פעמים רבות מספור בספרים ההיסטוריוגרפיים, החל מספר שופטים ועד לספר מלכים. כך למשל (שופ' ד א) "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה ", וכן (שמ"א טו יט) "וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה", וכן (מל"א יא ו) "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה".