ההבדל בין המקורות בשאלת התגלותו של יהוה

עיון בשלושת המקורות הללו הביא לידי המסקנה כי הם משקפים מסורות שונות בשאלה מתי היתה התגלות "יהוה" לאנושות ולאבות האומה. אך טבעי הדבר לפי המקור היהויסטי התגלות יהוה היתה כבר בראשית ימי האנושות, מאז ימי אֱנוֹשׁ נכדו של אדם הראשון (בר' ד כו) "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ, אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה", ולאחר מכן לאבות האומה^[1] . ואולם, לפי מסורת אחרת, לא היתה כלל התגלות של יהוה לאנושות או לאבות. התגלותו הראשונה של יהוה היתה רק מימי משה בעת חזיון "הסנה הבוער". על פי סיפור זה שבספר שמות, יהוה התגלה לאבות בשם אחר, בשם "אל" או "אל שדי" (שמ' ו ג) "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". ואולם, עיון בספר בראשית מעלה כי יהוה התגלה לאבות במספר רב של פעמים, וזאת בניגוד למסופר בספר שמות, כפי שניתן לראות בפסוקים (בר' יג ד) "וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהֹוָה", וכן (בר' יח יג) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה", וכן (בר' טו ו-ז) "וְהֶאֱמִן בַּיהֹוָה...וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה", וכן (בר' לא ג) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ", ועוד.

על פי המקור הכהני או האלהיסטי, ההתגלות לאבות היתה רק בשם "אלהים", כמו למשל בפסוק (בר' כב א) "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם". נראה אם כן שספר בראשית איחד את המקורות השונים והביא לכך שהאל ניגלה פעם כיהוה ופעם כאלהים, ובכך חשף את דבר קיומן של המסורות השונות שרווחו בעם בשאלה מתי הכירו את האל "יהוה". על המקומות הגיאוגרפיים של מוצא המקורות כותב ישראל קנוהל כדלקמן:

"יש לנו שני מקורות לא כוהניים שנהוג לכנות אותם בשם "מקור J" ו"מקור E". מקור E הוא מקור צפוני, שנכתב בממלכת ישראל בעשרות השנים שלפני חורבנה (725-775 לפנה"ס), ומקור J שהוא מקור דרומי. לפי דעתי, מקור זה נכתב בממלכת יהודה בתקופת חזקיהו המלך, כלומר בשנים 725-700 לפנה"ס"^[2].

סביר להניח כי המסורת לפיה יהוה לא התגלה בשם "יהוה" לאבות אלא רק בתקופה מאוחרת, בימי משה, משקפת בצורה סמלית מודעותו של הסופר המקראי לכך שהאלוהות הקדומה יותר שרווחה בכנען ובישראל היתה האל "אל" ("אלהים") כמו שנאמר (שמ' ו ג) "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי". הגעתו המאוחרת של פולחן יהוה מסומלת במילים (שם, שם) "וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"^[3].

כמו כן יתכן ומסורות זו אודות התגלותו המאוחרת של יהוה משקפת גם את השתרשותו של המאוחרת יחסית של פולחן יהוה בישראל גם ביחס לפולחן הבעל שרווח בישראל עד תקופות מאוחרות, זמן לא רב לפני חורבן המקדש הראשון. ספר מלכים מתאר כיצד פולחן "בעל" התקיים גם בזמן המלך יאשיהו טרם מציאת ספר התורה (מל"ב כג ד) "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהֹוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל". האל "בעל" נחשב לבנו של "אל" במיתולוגיה הכנענית, שפולחנו רווח בכנען מאות רבות של שנים טרם היווצרותו של עם ישראל ובראשית היווצרו, ויתכן ופסוקים אלו משקפים תופעה היסטורית זו בצורה מסויימת.

מקורות לעיון:

בראשית פרק ד (האל מתגלה בשם "יהוה" כבר בתחילת האנושות-מקור יהויסטי)

(כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה:

בראשית פרק יג (אברהם קורא בשם יהוה-מקור יהויסטי)

(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי:(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהֹוָה:...(יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַלַיְהֹוָה:

בראשית פרק יז (האל מתגלה בשם "אלוהים"- מקור אלוהיסטי)

(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:

בראשית פרק יח (האל מתגלה בשם "יהוה"-מקור יהויסטי)

(יג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:

בראשית פרק כא (אברהם קורא בשם יהוה- מקור יהויסטי)

(לג ) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם:

בראשית פרק לא (האל מתגלה בשם "יהוה"-מקור יהויסטי)

(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:

שמות פרק ו (האל מעולם לא נודע לאבות בשם "יהוה")

(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

דבר מעניין הוא שהמסורת לפיה יהוה לא התגלה לאבות אלא התגלה לראשונה רק בתקופת משה מתפצלת אף היא לשתי גרסאות. על פי האחת יהוה התגלה למשה לפני המפגש של משה עם פרעה (שמ' פרק ג) ועל פי האחרת היה זה לאחר הפגישה עם פרעה (שמ' פרק ו)^[4]. בשתי הפגישות יהוה מציג את עצמו בפני משה כאלוהי האבות, ומעיין לראות את המוטיבים הסיפוריים המשותפים לשתי הגרסאות. בשתי הגירסאות האל מזהה עצמו כאלוהי האבות, באחת (שמ' ג ו) " וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ",ובשניה (שמ' ו ג) "אֲנִי יְהֹוָה, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם"). בשתי הגירסאות מסופר שיהוה שמע את זעקת בני ישראל, באחת (שמ' ג ז) "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי", ובשניה (שמ' ו ה) "שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בשתי הגירסות נאמר כי מטרת ההוצאה ממצרים הינה כדי להביאם לארץ, באחת (שמ' ג ח) "אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב", ובשניה (שמ' ו ח) "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ". בשתי הגרסאות נאמר כי ההוצאה ממצרים תהיה באמצעות הכאת מצרים, באחת (שמ' ג כ) "וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם" ובשניה (שמ' ו ו) "בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים".

בתיאור הפגישה השניה בין יהוה למשה, לא מוזכרת כלל הפגישה הראשונה ביניהם, על אף שהדבר מתבקש ביותר בנסיבות העניין, בעיקר לאור העובדה שכבר התקיימה פגישה בין משה לפרעה לפני הפגישה השניה. הדיאלוג בפגישה השניה מתואר כאילו המדובר בפגישת היכרות ראשונה בין יהוה למשה מה שמראה שכפי הנראה לפני העורך המקראי המאוחר היו שתי גרסאות כפולות של הסיפור בניסוחים מעט שונים, והוא בחר להשאיר את שתיהן ולא להשמיט אחת מהן, אלא שאת האחד שיבץ לפני הפגישה עם פרעה ואת האחרת לאחר הפגישה עם פרעה.

כך או אחרת, החשוב לענייננו שעל פי המקור האחד, ההתגלות הראשונה של האל בשם יהוה היתה רק החל ממשה, שהביא לראשונה לעם את שמו של האל "יהוה", וזאת בניגוד למקור היהויסטי לפיו התגלות זו היתה כבר בשחר ימי האנושות.

מקורות לעיון:

שמות פרק ג (הגירסה הראשונה לפגישת משה ויהוה לפני הפגישה עם פרעה)

(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים: (ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: (ח) וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ט) וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי...: (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:...(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה:(כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:

שמות פרק ו (הגירסה השניה לפגישת משה ויהוה אחרי סיפור פגישת משה ופרעה)

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה:(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ:(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים:(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

לסיכום, גילוי המקורות השונים נתן הסבר אחיד וקבוע לתופעת הכפילויות והסתירות של הסיפורים שונים בתורה. כל סיפור סופר בצורה מעט שונה, פעם בגירסה האלוהיסטית ופעם בגירסה היהויסטית, ובכל גירסה מופיע שם האל בצורה שונה, "אלוהים" או "יהוה". יש להדגיש כי ברוב המקרים המדובר בסיפורים דומים, בעלי מוטיבים זהים, אך הסיפורים אינם זהים זה לזה לגמרי. ניתן לראות בהם סיפורים בעלי מוצא אחד, גרעין סיפורי שקיבל שתי גירסאות, ולכן המוטיבים של "לב הסיפור" זהים, ובעלי תֵּמָה ספרותית משותפת.

כך מסביר אלכסנדר רופא את הסיבה לכפילויות הסיפורים ולסתירות שבתורה לאור תגלית המקורות:

"זיהוים של שלושה-ארבעה קבצים משפטיים שונים בספרות התורה מסביר כיצד נתהוו בתורה הסתירות והכפילויות שראינו. הקבצים השונים אינם אלא גיבושים שונים של המשפט הישראלי בתקופת המקרא. ולפי שהמשפט הזה השתנה ממקום למקום ומדור לדור, הרי שהחוקים בקובץ אחד אינם מתאימים לחוקי הקובץ האחר"^[5].

וכך מתאר ברוך יעקב שורץ את תהליך עריכת המקורות בתוך התורה:

"ההשערה המדעית העולה מן האמור שהתורה הקנונית היא חיבור של ארבעה מקורות ספרותיים. תחילה שזורים שלושה מקורות עלילתיים ארוכים- ס"י, ס"א וס"כ- המספרים, כל אחד לשיטתו, את קורות ישראל מימי קדם ועד מותו של משה, וכל אחד מהם כולל את מצוות ה' לשיטתו. לקראת סוף השזירה מופיע המקור הרביעי, ס"ד, הפותח בימיו האחרונים של משה.

לאחר פרימת התורה לארבעת מקורותיה נראה שכל אחד מהם מתאפיין במידה גדולה למדי של רציפות עלילתית, שלמות חקיקתית ועקיבות פנימית.

השערה זו ידועה בשם השערת התעודות, והמילה 'תעודות'-documents- באה לבטא שמדובר במקורות ספרותיים עצמאיים, מסמכים כתובים, שבשעה שהגיעו לידי מחבר התורה כבר היו מגובשים ושלמים כל צורכם"^[6].

לצורך המחשה נדגים את התופעה בשלושה סיפורים מוכרים הנכפלים בספר בראשית: סיפור "אשה אחות" המופיעה בשלוש גירסאות (!), כפל סיפור "התגלות המלאך להגר במדבר" וסיפור "נח והתיבה". המיוחד ביותר בסיפור נח ששני מקורותיו הספרותיים הנפרדים, אלוהיסטי ויהויסטי, שולבו לסיפור אחד^[7].