ספר דברים וזיקתו למלך יאשיהו- ראיות ספרותיות ותאולוגיות

המחקר לא הסתפק רק בסיפור מציאת ספר התורה בימי המלך יאשיהו כדי להצביע על הקשר ביניהם. קיימים נימוקים ספרותיים ותאולוגיים נוספים המחזקים מסקנה זו.

יאשיהו לא סר ימין ושמאל כאמור רק בספר דברים

רק בספר דברים מופיע הציווי והצירוף הייחודי "שלא לסור ימין ושמאל" (דב' יז יא) "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", וכן (דב' ה כט) "לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל". בנוסף, רק בספר דברים ישנו ציווי המיועד למלך שלא לסור ימין ושמאל (דב' יז כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול". על המלך יאשיהו מסופר שלא סר ימין ושמאל (מל"ב כב א-ב) "בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ ...וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה ... וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול".

יאשיהו דורש בכהנים כאמור רק בספר דברים

רק ספר דברים קובע כי במקרה של אי ידיעת המשפט יש "לדרוש" את דבר יהוה ו"לעשות" אותו (דב' יז ט-י) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט ... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם ...וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט, וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר".כך בדיוק עושה המלך יאשיהו שמבקש מהכהנים לדרוש את דבר יהוה ולעשות כדברו (מל"ב כב יג) "לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה ... לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ".

יאשיהו קורא בתורה כאמור רק בספר דברים

אספר דברים הוא היחיד בכל התורה שמצווה לקרוא את התורה באזני העם במקום שנבחר כדי להביא אותה לידיעתו. המדובר בימים שספרים ומגילות היו נדירים והאוריינות לא היתה נפוצה (דב' לא יא) "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם". ציווי ייחודי זה לספר דברים מבוצע לראשונה בתולדות העם על ידי המלך יאשיהו בחג הפסח, שעה שהעם עלה לירושלים, המקום אשר נבחר, והוא מקריא באזניהם את התורה שנמצאה, בהתאם לציווי שבספר דברים (מל"ב כג ב) "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהֹוָה וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם ... וְכָל הָעָם ...וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהֹוָה".

יאשיהו "דק לעפר" כמו המסופר בספר דברים

הצירוף הלשוני הנדיר "לדוק לעפר" מופיע בתורה פעם אחת בלבד, בספר דברים, ופעם אחת נוספת בכל התנ"ך רק בקשר למלך יאשיהו בספר מלכים. על משה מסופר ששרף באש ו"דַּק לְעָפָר" את העגל שעשו בני ישראל, והוא עשה את הפעולות ליד נחל (דב' ט כא) "וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר, וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר". כך בדיוק מסופר על המלך יאשיהו שלוקח את פסל האשרה מהיכל יהוה, גם שורף אותה באש וגם אותה "דק לעפר" ליד נַחַל קִדְרוֹן היורד מההר שבירושלים למדבר יהודה" (מל"ב כג ו-טו) "וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהֹוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם ... וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר". בכך גם מושווה המלך יאשיהו למשה.

ישעיהו אוסר נוכחות אשרה ליד מזבח יהוה על פי ציווי בספר דברים

רק ספר דברים קובע את האיסור להציב אשרה בקרבת המזבח (דב' טז כא) "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ". המלך יאשיהו הנו המלך היחיד עליו מסופר שהוציא את האשרה מהיכל יהוה, שם מצוי יה מזבח, ובכך היחידי שפעל על פי הציווי שבספר דברים (מל"ב כג ו) "וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהֹוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם".

יאשיהו נלחם ב"צבא השמים" על פי ציווי הנמצא רק בספר דברים

הצירוף "צְבָא הַשָּׁמַיִם" ייחודי אך ורק לספר דברים והוא מופיע בו פעמיים (דב' ד יט) "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם", וכן (דב' יז ג) "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי". גם כאן מתגלית זיקה חזקה בין המלך יאשיהו לספר דברים. המלך היחיד עליו מסופר בכל המקרא שביער את פולחן "צְבָא הַשָּׁמַיִם" היה המלך יאשיהו (מל"ב כ ד) "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ ... לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְהֹוָה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם".

המלך יאשיהו עובד "בכל לב ובכל נפש", ו"בכל מאודו" על פי ספר דברים

הצירוף הייחודי "בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ", מופיע אף הוא אך ורק בספר דברים, תשע פעמים (!), כמו למשל (דב' ד כט) "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". צירוף ייחודי זה הנו מעין "טביעת אצבע" של ספר דברים ואותו ניתן למצוא בתיאור המלך יאשיהו עצמו (מל"ב כג ג) "וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית ...וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ".

לעיתים לביטוי "בכל לב ובכל נפש" מצורף גם הביטוי "בכל מאודך", וגם במקרה זה, רק בספר דברים (דב' ו ה) "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". גם כאן, מסופר על המלך יאשיהו ששב אל יהוה (מל"ב כג כה) "בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ".

המלך יאשיהו שומע את "ספר התורה" המוזכר רק בספר דברים

הביטוי "סֵפֶר הַתּוֹרָה" אינו מופיע בתורה חוץ מבספר דברים (ארבע פעמים) תוך שהוא מתכוון לספר דברים עצמו (דב' כח, סא; דב' כט כ; דב' ל י; דב' לא כו). ביטוי ייחודי זה מופיע במסופר על המלך יאשיהו, המלך היחיד במקרא ששמו קשור לצירוף "סֵפֶר הַתּוֹרָה" (מל"א ב כב ח) "סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהֹוָה", וכן (מל"ב כב יא) "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו".

המלך יאשיהו קורע בגדיו כששומע את הקללות שיש רק בספר דברים

דבר ייחודי נוסף לספר דברים הינו הקללות הנוראיות ביותר המופיעות רק בו, ונביא ציטוט חלקי ביותר מהן (דב' כח טו-סח):

"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ ... וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה ...אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה...יְשַׁלַּח יְהֹוָה בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת ..יַדְבֵּק יְהֹוָה בְּךָ אֶת הַדָּבֶר ... בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן ...וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל...מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם ...וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם ...יַכְּכָה יְהֹוָה בִּשְׁחִין ... בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב, וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם ...ַאִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה יִשְׁכָּבֶנָּה ... בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר .. וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ ...יַכְּכָה יְהֹוָה בִּשְׁחִין ...וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ ...וְהִפְלָא יְהֹוָה אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ ... עַד הִשָּׁמְדָךְ... יָשִׂישׂ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם".

קללות נוראיות אלו מופיעות אך ורק בספר דברים, בהן יהוה מקלל את העם במידה ולא יציית לו. הדבר מסביר בצורה ברורה יותר את החרדה שתקפה את המלך יאשיהו, על פי המסופר, שהביאה אותו לקרוע את בגדיו, כמי שמתאבל על ממלכתו ועמו (מל"ב כב יא) "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו". אין מלך אחר עליו מסופר שקרע את בגדיו כששמע את מה שכתוב בתורה. הבהלה הנוראית ו"קריעת הבגדים" כאות אבל על ידי המלך יאשיהו מוסברת רק בכך ששמע את הקללות והאיומים שבספר דברים פרק כח.

"לא קם כמוהו"- תאור המופיע רק בספר דברים

הצירוף "לֹא קָם כְּ" הינו צירוף ייחודי הקיים רק בספר דברים, שם נאמר על משה שלא קם נביא כמותו בישראל (דב' לד י) "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה". המלך היחיד עליו נאמר אותו ביטוי של שבח הינו המלך יאשיהו שלא קם מלך אחד כמותו (מל"ב כג כה) "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהֹוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ".

ישעיהו מקיים את הציווי הייחודי לספר דברים לציית לנביא

רק בספר דברים מופיעה החובה לשמוע בקולו של הנביא (דב' יח טו) "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן". בספר מלכים מסופר שהמלך יאשיהו דרש את דעת חולדה הנביאה בהתאם לציווי (מל"ב כב יב-טו) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ ...לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְהֹוָה ... וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה... וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי...".

מכל הראיות הללו עולה קשר ברור וישיר בין ספר דברים למלוכתו של המלך יאשיהו, וזיהוי ספר דברים כאותו ספר התורה שנמצא במקדש בימי מלוכת יאשיהו. זהו הספר שעל בסיסו בוצעה הרפורמה היסודית בדת הישראלית. דברים ברוח זו כותב י"ח טיגאי:

"אין ספק ש'ספר התורה' שעורר את הרפורמה של יאשיהו הוא אכן ספר דברים, או חלקים ממנו. ספר דברים הוא היחיד בספרי התורה הנקרא במפורש 'ספר תורה', הוא היחיד בספרי התורה האוסר את הַקְּדֵשִׁים, ומזכיר במפורש את איסור עבודת השמש, הירח וצבא השמים...ספר דברים הוא היחיד התובע את קיום זבח הפסח על ידי כל העם כולו במקדש אחד. אין כל רמז מזמן קדום יותר שריבוי מקומות פולחן נתפס באור שלילי"^[1].

ספר דברים לתקופת המלך יאשיהו- מהזוית הארכאולוגית

הקשר הטקסטואלי בין ספר דברים לבין המלך יאשיהו נראה כברור ויציב ואכן זכה לאישוש ארכיאולוגי כשהחלו להתגלות בחפירות ארכאולוגיות שונות נוסחים של "החוזה הוסאלי" הכתובים באבן. המדובר בחוזים המסדירים את היחסים בין האמפריה האשורית, לבין הממלכות הקטנות הוסאליות שנכבשו על ידה. המלך של המדינה הוסאלית אולץ לחתום על חוזי כניעה ("חוזה וסאל") בו התחייב לציית למלך אשור. לחוזים אלו ישנו מבנה משותף וסגנון משותף והם תרמו להבנת מַהוּתָה ואופיה של הברית במקרא.

להרחבה ראה בפרק, מקות שפורטו לעיל מביאות למסקנה כי יש לקשור בין זמן פרסום ספר דברים לתקופת שלטונו של המלך יאשיהו, וליתר דיוק, למחצית השניה של המאה השביעית (650-600 לפנה"ס), כניראה בסביבות 620 לפנה"ס,כ-34 שנים לערך לפני חורבן יהודה.לאחר שמסקנה זו התבססה בעולם המחקר התגלה חיזוק נוסף למסקנה זו בעקבות תגליות ארכאולוגיות שחשפו את סגנונו ותוכנו של "החוזה הוסאלי". רעיון ברית בין מדינות מוּכָּר כבר מן המזרח הקדום, וניתן לראות חוזים מדיניים של מלכי החיתים עם וסאלים (1400-1250לפני הספירה). בחפירות ארכאולוגיות שונות התגלו נוסחים של "החוזה הוסאלי" הכתובים באבן, חוזים המסדירים את היחסים בין האמפריה האשורית לבין הממלכות הקטנות הוסאליות שנכבשו על ידה. לאחר כל כיבוש היה על המלך של המדינה הוסאלית לחתום על חוזי כניעה ("חוזה וסאל") בו התחייב המלך הנכבש לציית למלך אשור. לחוזים אלו ישנו מבנה משותף וסגנון משותף שחוקרים מצאו זהות בינם לבין מבנה ספר דברים, כפי שמנסח את הדברים יעקב חיים טיגאי:

"ניראה שמהלך ההשפעה האשורית על ישראל היה כזה: סופרים אשוריים השתמשו להזדמנויות שונות ברשימות ארוכות או קצרות של קללות. קטע אחד מתוך אותו מתווה מצא דרכו לידיהם של סופרים ישראליים. אולי נודע להם מתוך חוזה של מלך אשור עם ישראל, או עם אחת המדינות השכנות. מחבר ספר דברים שאל את המתווה אך ניסח את הקללות בדרכו, וכנראה שינה את סדרן"^[2].

דברים דומים אומר יאיר זקוביץ בספרו:

"הברית של אסרחדון מלך אשור עם המלכים הווסאלים הנשבעים אמונים לממלכת אשור ולמלכה (מ-672 לפנה"ס) מגלה דמיון רב לספר דברים ולמבנהו, כמו למשל הקללות אשר תבואנה על ראש מפירי הברית:"איכלו בניכם ברעבונכם. ברעב ובמחסור יאכל אדם את בשר רעהו" (שורות 450-448)"^[3].

כדי להתרשם מהדמיון הטקסטואלי בין ספר דברים "לחוזה הוסאל" האשורי, נסתפק לעת עתה בציטוטים אלו. בשני הטקסטים מופיעות קללות כמו אכילת בשר הילדים, "שמי נחושת", "פחמים", "אבק ועפר" מהשמים. כך למשל, בחוזה הוסאלי נאמר "כשם ששמי נחושת לא ימטירו, כך לא ירד מטר וטל על שדותיכם וגנכם תחת הטל, ירדו בשדותיכם פחמים", ואילו בספר דברים נאמר (כח, כג-כד) ""וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל, יִתֵּן יְהֹוָה אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ". כמו כן, בחוזה הוסאלי נאמר "הָאֵם תסגור את דלתה על בתה. אכלו בשר בניכם ברעבונכם. ברעב ובמחסור יאכל אדם בשר רעהו. איש ילבש עור רעהו ...יאכיל (האל) אתכם בבשר בניכם ובשר בנותיכם ברעבונכם". ובצורה דומה מופיע בספר דברים (כח, נג-נה) "וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ. הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו ... מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל"^[4].

מפאת מורכבותו של הנושא, הוא יפורט בהרחבה בפרק "ראיות ארכאולוגיות המקשרות בין ספר דברים לתקופת המלך יאשיהו".