ההוכחה אמפירית ממגילות קומראן לתוספות העורך בספר שופטים

המחקר המקראי הביקורתי הסתמך במקרים רבים על ניתוח הטקסט, תוך עריכת אנליזה ספרותית פנימית המקשרת ומצליבה נתונים כמו רציפות סיפורית, סגנון, אידאולוגיה וסתירות. לפני זמן לא רב יחסית זכה הניתוח הספרותי של המחקר אודות ספר שופטים להוכחה "אמפירית" מעולם הארכאולוגיה, וזאת באמצעות מגילות קומראן שם נמצאה גירסה קדומה של סיפור השופט גדעון (שופטים פרק ו').

עוד טרם תגליות מגילות קומראן העלה המחקר כי חלק מהסיפור על גדעון, קטע התגלות הנביא לגדעון, הינו תוספת מאוחרת של העורך השייכת ל"נאום" ששובץ, ושאינו חלק מהסיפור הגרעיני המקורי. השערה זו התבססה על ניתוח טקסטואלי בלבד. ההוכחה לנכונותה של השערה זו הגיעה מאחת ממגילות קומראן בה מופיע אותו קטע מספר שופטים ובו הסיפור הגרעיני המקורי על גדעון ללא תוספת הסיפור על התגלות הנביא.

בסיפור על גדעון, כמו בשאר הסיפורים, ניתן להבחין בתבנית העריכה של סיפור המסגרת, ואולם בסיפור המסגרת הספציפי שבסיפור גדעון ישנה חריגה מהמקובל בשאר הסיפורים. בסיפור זה מסופר על נביא עֲלוּם שֵׁם שנשלח לעם, הנותן נאום שמצדיק את פעולת האל. המסר של הנביא בסיפור הינו שאין כלל מה לבוא בטענות נגד יהוה, כי הוא עשה הכל עבור העם ואילו העם הוא זה שחטא, ומכאן המסקנה המתבקשת שהעונש מוצדק (שופ' ו ז-י) "וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל ...וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם ... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי".

קטע זה "נחשד" במחקר כקטע שנתחב על ידי עורך דויטרונומיסטי בשלב מאוחר וכי אינו חלק מהסיפור הגרעיני. מספר סיבות הביאו למסקנה זו. עצם הופעת הנביא ותוכן הנאום סותרים לגמרי את הדגם התבניתי המופיע בשאר הסיפורים בספר שופטים, בהם אין התערבות בגרעין הסיפורי. בנוסף, הנביא עליו מסופר חסר שם ולא ברור מדוע לא מצויין שמו. בנוסף, התוכחה שנותן אותו הנביא נראית כתוכחה "גנרית" שניתן לשבץ בכל מקום בספר ואין לה כל זיקה לאירוע בהקשר הסיפור הספציפי. אם לא די בכך, קיימת בנוסף סתירה בין דברי הנביא המזכיר רק את אלוהי העם "האמורי" כאוייב (שופ' ו י) "לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי", לבין הסיפור הגרעיני עצמו בו האוייב הוא העם המדייני (ולא האמורי). אם לא די בכל אלו, נראו גם סימני "תחיבה" של טקסט (גלוסה) לאור קיומה של "חזרה מקשרת"^[1]. אותה חזרה מקשרת מופיעה בפסוקים ו-ז, "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה...וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה". ואכן, אם נתעלם מאותו טקסט "החשוד" כתחיבה מאוחרת (הסיפור אודות הנביא שהתגלה), הרי שנוכל לקרוא את הסיפור המקורי על גדעון באופן שוטף, רציף וברור. בלשון חקר המקרא הדבר נקרא "מבחן הדילוג", מבחן לפיו אם מדלגים על קטע התחיבה הרי שעדיין הטקסט מלא ושלם, והדבר מעיד על היותו תוספת מילולית לטקסט המקורי הקדום.

לאור כל ההנמקות הללו הגיעו חוקרי המקרא למסקנה כבר במאה ה-19 כי סיפור התגלות הנביא הינו תחיבה מאוחרת לטקסט המקורי, והסיפור הגרעיני לא כלל במקור את "נאום התוכחה" של הנביא, שהוסף בשלב מאוחר יותר.

ההוכחה האמפירית לצדקת מסקנת החוקרים הגיעה מאחת ממגילות קומראן, המוכרת במספר הקטלוגי "Qdudg (a)4". בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפרסם קטע קטן מאחת ממגילות קומראן ובו כתב היד העתיק ביותר שנמצא לספר שופטים שכלל חלק מסיפור גדעון. מה רבה היתה ההתרגשות לראות כי קטע כתב היד העתיק שמתוארך למאות האחרונות שלפני הספירה, אכן אינו כולל את הקטע שנחשד כתחיבה, אותו נאום הנביא עלום השם שבפסוקים ח' עד י'. הקטע שנמצא בין מגילות קומראן שימר שלב התהוות קדום, מעין מהדורה קדומה של ספר שופטים ש"הקפיאה" מצב עריכתי המאשר את מסקנות המחקר. "בִּקֹּרֶת הַנּוּסַח" (Textual Criticism)^[2] קיבלה ראיה לנכונותה בכל הקשור לתאוריה בדבר עריכת סיפורי המסגרת המאוחרים.

המסקנה שעלתה מהממצא הוכיחה כי אכן ניתן להשתמש בכלים ביקורתיים של ניתוח הטקסט, באמצעות אותן פעולות הכוללות אנליזה ספרותית פנימית, אנליזה המקשרת ומצליבה נתונים של רציפות, סגנון, אידאולוגיה וסתירות. כמו כן הוכח כי הטקסט המופיע בצורה אחידה ב"נוסח המסורה" המקובל כיום, היה במקור טקסט בלתי אחיד ובלתי רציף, טקסט שיש בו רבדים ממקורות שונים ומתקופות זמן שונות, תוך שהם לעיתים נבדלים ביניהם, למרות שהם צמודים זה לזה. על תגלית ארכאולוגית זו אומרת יאירה אמית:

"יש הסוברים כי לקטע זה (Qdudg (a)4) חשיבות לסוגיית העריכה של ספר שופטים, משום שחסרים בו פס' ז-י. ואכן, כבר במאה שעברה העלו חוקרים את הסברה, שפסוקים אלה משקפים עריכה מאוחרת. היו שראו בהם פרי קולמוסו של עורך אלוהיסטי מאוחר, אך מרביתם ייחסו אותם לעריכה המשנה תורתית, המרבה לשלב בסיפור נביאים כמוכיחים"^[3].

עדיין מתבקשת השאלה מדוע היה צורך בעיני העורך הדויטרונומיסטי לתחוב את קטע נאום הנביא באמצע הסיפור? מה היתה הבעיה בטקסט הגרעיני המקורי שהביא את העורך לפתור אותה באמצעות תוספת התחיבה על סיפור הנביא? ניראה שמטרת התחיבה נועדה "להקדים תרופה למכה", כלומר להקדים תשובה לשאלות הקשות, שאלות שהן מעין "כפירה בעיקר", שהיו בפי גדעון בסיפור הגרעיני. גדעון הוא השופט היחיד שֶׁמֵּהִין לשאול בסיפור הגרעיני את המלאך "האם בכלל יש אלוהים איתנו, ואם הוא ישנו, היכן בעצם כוחו? ולמה באו עלינו כל הצרות הקשות", וכלשונו של גדעון (שופ' ו יג):

"וְיֵשׁ יְהֹוָה עִמָּנוּ? וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת? וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהֹוָה...וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהֹוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן".

גדעון מעלה שאלות כל כך קשות המעוררות ספק של ממש באמונה ביהוה ובכוחו. המוצא הספרותי היחיד שמצא העורך לנכון לעשות הוא להקדים ולתת מענה מפי האל, כך שעוד טרם גדעון משמיע את השאלות, ניתנות התשובות לקורא הסיפור על ידי הנביא ומקהות את עוקצן (שופ' ו ח-י):

"אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם...וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל ... וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי ...וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי".

כעת שאלות גדעון נשמעות כחסרות משמעות, או ככאלו שהקורא כבר יודע איך להשיב עליהם. מהתוספת עולה שיהוה אכן עושה נפלאות, מוציא ממצרים, ואולם בני ישראל חוטאים וממרים את פיו. כל האשמה מוטלת על עם ישראל ואין לו אלא להלין על עצמו בלבד.