סיפור יפתח הגלעדי

עיון בסיפור יפתח הגלעדי מגלה כי הסיפור הגרעיני שבו שייך לז'אנר ספרותי שניתן לכנותו "סיפור סינדרלה". המדובר בסוגה ספרותית המספרת על דמות שהיתה נלעגת או ממעמד נמוך ועלתה לגדולה להפתעת כולם. המדובר במודל סיפורי אהוב המוכר בסיפורים שונים ובתרבויות שונות בעולם. על יפתח הגלעדי מסופר שהיה (שופ' יא א) "בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה", כלומר אדם ממעמד חברתי נמוך ביותר, ורק בזכות כישורי הלחימה שלו עלה לגדולה ולהנהגה באזור הגלעד. הסיפור המקורי הנו "מקומי", או אף "שבטי", ללא קשר לכלל בני ישראל. זקני הגלעד מבקשים מיפתח הגלעדי, אדם שסביבו התרכזו "אֲנָשִׁים רֵיקִים", כלומר חסרי רכוש, שילחם בבני עמון בלבד. יפתח מנצח במלחמה נגד בני עמון.

בהמשך הסיפור מתוארת מלחמה מקומית נוספת המתרחשת רק בגלעד והיא בעלת מאפיינים שבטיים מקומיים הכוללת אף מלחמה בין השבטים בינם לבין עצמם. אין בסיפור הגרעיני זכר לעם הפלישתי או לכלל שבטי ישראל המוזכרים בסיפור המסגרת.

וכך מסופר הסיפור הגרעיני בשופטים יא, א-לג:

"וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה ... וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה. וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים ...וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד ...וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן...וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי:...הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ...וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהֹוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן. וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח ...וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיָדוֹ... וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

לעומת סיפור גרעיני זה, סיפור המסגרת העוטף אותו מתאר מלחמה כללית, "כלל ארצית", והוא כולל את "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ואף את "פְּלִשְׁתִּים". בני ישראל עושים הרע בעיני יהוה בכך שהם סוגדים למגוון רחב של אלים, ובהם אלוהי ארם, צידון, מואב, עמון ופלישתים. "בני ישראל" משועבדים על ידי שני עמים, פלישתים ועמון ולבסוף מתוארת מלחמה כלל ארצית. כך מתואר בסיפור המסגרת (שופטים י, ו-יד):

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וְלֹא עֲבָדוּהוּ... וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן... וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד, וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ ...וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ...לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה חָטָאנוּ ...וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר ...וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה".

כאמור לעיל, בסופו של הסיפור מובא סיפור המשך, ובו מתוארת מלחמה נוספת שהגורם לה היה כעסם של בני שבט אפרים על כך שלא קראו להם למלחמה, דבר שהוביל למרחץ דמים בין אנשי הגלעד לאנשי אפרים בו נפלו 42,000 חללים (שופ' יב א-ו):

"וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם ...וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ? בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ...וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם... וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף".

גם כאן ניכר שהסיפור הגרעיני הינו סיפור מקומי מאזור הגלעד אודות המלחמה בבני עמון בלבד. העורך לא התערב בסיפור הגרעיני, ואף לא הסתיר "פרטים מביכים" כמו היותו של יפתח "בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה". יתכן והדבר מעיד כי בזמן העריכה המאוחרת היו הסיפורים הללו כבר נחלת הכלל במקומות רבים והיה להם כבר מעמד אוטורטיבי שמנע מהעורך את האפשרות לחרוג או לשנות את הסיפור המקורי.

מאפיין ספרותי נוסף הייחודי לגבי ספר שופטים הינו שהסיפורים הקצרים יותר מופעים ראשונים ואילו הארוכים מופיעים אחרונים. תופעה דומה של עריכה לפי גודל הטקסטים ניתן לראות גם במשנה, ולהבדיל, גם בקוראן.