כפל סיפור התגלות המלאך להגר במדבר

בשני סיפורים שונים מסופר על הגר שפחת אברהם ושרה המגיעה למדבר. בסיפור הראשון שהסיבה לכך הנה שהגר בורחת למדבר כי שרה מענה אותה (בר' פרק טז) ובסיפור השני הגר מגורשת למדבר בעצת שרה (בר' פרק כא). גם כאן קיימים מוטיבים רבים המשותפים בעלילת שני הסיפורים, המלמדים כי המדובר בגרעין סיפורי אחד שקיבל שתי גרסאות שונות. המוטיב הראשון הנו הגעתה של הגר למדבר בגלל שרה, בסיפור הראשון (בר' טו ו-ז) "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ, וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר", ובסיפור השני (בר כא יב) "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ...וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר". המוטיבים השני והשלישי הנם קירבתה של הגר לבאר מים והתגלות אלוהית להגר, בסיפור הראשון (ב' טז ז) "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר", ובסיפור השני (בר' כאי ט) "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם"). המוטיב הרביעי הינו ברכה לישמעאל, בסיפור הראשון (בר' טז יא-יב) "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ ... וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן", ובסיפור השני (בר' כא יח) "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ"). המוטיב החמישי הינו "מדרש שם", האחד גלוי והשני סמוי, אודות הסיבה למקור השם ישמעאל (בר' טז יא) בסיפור האחד "יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ" ובסיפור השני (בר' כא יז) "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר ... אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר".

הצטברות המוטיבים המשותפים הללו בשני הסיפורים ממחישים עד כמה המדובר בשתי גירסאות שונות לאותו הסיפור. גם כאן, כמו באחרים, בגירסה האחת האל נקרא יהוה (בר' טז ז) "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם", ובשניה האל נקרא אלוהים (בר' כא יז)" וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים ... מַלְאַךְ אֱלֹהִים".

העורך המקראי ששילב בין שני הסיפורים היה חייב להסביר הכיצד הגר שכבר היתה במדבר חזרה שוב לשרה ממנה ברחה. לו היתה נשארת במדבר הרי שלא ניתן היה לשלב את הסיפור המקביל השני בדבר גירושה של הגר למדבר. על כורחו נאלץ העורך "להחזיר" את הגר לבית אברהם והדרך שבחר העורך לעשות זאת היה לשים בפי מלאך יהוה את הציווי להגר לשוב לבית שרה ולהמשיך להתענות תחתיה (בר' טז ט) "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ"^[1].

גם כאן, כמו בסיפורי "האישה כאחות", המקור האלוהיסטי מקפיד לשמור על כבוד האבות ומנקה אותם ממאפיינים מחשידים של זדון ורוע לב. המקור היהויסטי אינו מהסס לספר כי שרה מענה את הגר ואברהם נראה אדיש לכך, ואומר לשרה לעשות כרצונה (בר' טז ו) "עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי". לעומת זאת בגירסה האלוהיסטית סיבת גירושה של הגר מוצדקת ולגטימית בגלל שישמעאל היה "מְצַחֵק" (בר' כא ט) "בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק". למילה "מצחק" ישנה במקרא משמעות גנאי, ובדרך כלל בהקשר מיני^[2]. בנוסף, המקור האלוהיסטי נוקב בסיבה נוספת להצדקת הגירוש והיא החשש לנישול יצחק ובעיות ירושה (בר' כא י) "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק"). בנוסף, אברהם מתואר כמי שקשה לו לגרש את הגר והוא עושה כן בְּלֵית בְּרֵרָה רק על פי ציווי אלוהי מפורש (בר' כא יא-יב) "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ... כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". כמו כן, כשאברהם כשמגרש את הגר הוא מצייד אותה באוכל (בר' כא יד) "וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ".

בדיקה מעמיקה מגלה כי ישנם גם הבדלים תאולוגיים בין המקור היהויסטי למקור האלוהיסטי. במקור היהויסטי יהוה נמצא בארץ על הבאר ומדבר ישירות להגר (בר' טז ז) "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר". ואילו במקור האלוהיסטי אלוהים מרוחק יותר ולא יוצר מגע קרוב עם בני אדם אלא נותר "בשמים" (בר' כאי ז) "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם". המדובר בהבדל עקרוני המאפיין את המקורות הללו גם בסיפורים אחרים, בכל הנוגע למידת הקירבה בין האל לבני האדם.

בהערת אגב יש להעיר על ההיבטים האמנותיים שבסיפור השני, כשהכוונה לכינויים הניתנים לישמעאל, "בן הגר המצרית", "בן האמה", "בן", "ילד", או "נער" וזאת בהקשר היחס בינו לבין שאר הדמויות שבסיפור. בעיני שרה הוא רק בנה של הגר המצרית (בר' כא ט) "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית". בעיני אברהם ישמעאל הוא "בְּנוֹ" וגם "ילד" (בר' כא יא) "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" וכן (בר' כא יד) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם ... וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד". כך גם מכונה ישמעאל מזוית הראיה של הגר (בר' כא טז) "כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד". כשאלוהים מדבר עם אברהם ישמעאל מכונה "בן האמה" (בר' כא יג) "וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ", ואילו כשהדיבור מופנה להגר ישמעאל מכונה "הנער" (בר' כא יז) "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר"^[3]. כותב הסיפור נתן דעתו גם על דקויות אלו כדי שבקריאה קשובה ניתן יהיה להבחין בהם, וללמוד מהם על המשמעות המתבקשת ביחס לצאצאי ישמעאל.

מקורות לעיון:

בראשית פרק טז (סיפור בריחת הגר במקור היהויסטי)

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַיוַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ:(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:(ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָההִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ:(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָאַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי:(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד:

בראשית פרק כא (סיפור גירוש הגר במקור האלוהיסטי)

(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:(כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: