סופרים מחצר המלך וביקורת על הסופרים

האם רק הכהנים עסקו בכתיבת ספרי הקודש? כניראה שלא. ספרות נוצרה גם "בחצר המלך" שמימן את הסופרים שיושבים לומדים וכותבים. "סופרי המלך" חיו בחצר המלך ונהנו מתמיכתו הכלכלית בהיותם "סופרי החצר" ומעצבי התרבות. איננו יודעים מאיזה רקע חברתי הגיעו הסופרים, וניתן להעריך כי ילדים מוכשרים ביותר שזכו לחינוך טוב הובאו לחצר המלך, כפי שמתוארת הגעתו של דניאל לחצר מלך בבל שהיא לארמונו (דנ' א ד-ה):

"יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם, וְטוֹבֵי מַרְאֶה, וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים, וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ".

ה"סופרים" השונים מוזכרים בשמותיהם הפרטיים בסיפורים השונים בהם ומהם עולה כי השתייכו למעמד גבוה מאוד המקורב למלכות. על פי המתואר, בימי המלך דוד שימשו בתפקיד הסופרים "שְׂרָיָה" ו"נְתַנְאֵל" (שמ"ב ח יז) "וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וּשְׂרָיָה סוֹפֵר", וכן (דה"א כד ו) "וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ", וכן הסופר שְׁוָא (שמ"ב כ כה) "וּשְׁוָא סֹפֵר". בימי המלך יהושפט היה הסופר יֵהוּא בֶן חֲנָנִי (דה"ב כ לד) "וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי יֵהוּא בֶן חֲנָנִי אֲשֶׁר הֹעֲלָה עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל". בימי המלך עוזיהו שימש בתפקיד הסופר "יְעִיאֵל" (דה"ב כו יא) "וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה ... פְּקֻדָּתָם בְּיַד יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר". בימי המלך חזקיהו שימש "שֶׁבְנָא" בתפקיד הסופר (יש' לו כב) "וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ ...וְשֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר", ובימי המלך יהויקים שימש "אֱלִישָׁמָע" בתפקיד הסופר (יר' לו יב) "וַיֵּרֶד בֵּית הַמֶּלֶךְ עַל לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר וְהִנֵּה שָׁם כָּל הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וּדְלָיָהוּ בֶן שְׁמַעְיָהוּ".

עוד איזכור לכתיבת ספרי קודש על ידי סופרים שבחצר המלך ניתן ללמוד מהפסוק (משלי כה א) "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה", כלומר בימי המלך חזקיה נעשתה כתיבה ספרותית בחצר המלך שאספה וערכה ספרות עתיקה, שיוחסה לשלמה המלך.

סופר היה אדם שידע קרוא וכתוב, דבר נדיר יחסית בתקופות הקדומות, ותפקידו היה לעסוק בכל הקשור לפעולות הקריאה והכתיבה, הן כתיבה לצורכי הממלכה והן לכתיבת ספרי קודש. המילה "סופר" במקרא אינה מכילה את המשמעות הניתנת לה כיום, אדם שבודה סיפורים אמנותיים להנאת הקוראים, אלא משמעה בעל תפקיד בכיר בחצר המלוכה, אחד "מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ"^[1] הָאָמוּן עַל אוצר הספרות הלאומית, ההיסטורית והחקיקה הדתית והפולחנית. אין זה מקרה כי בשני המקרים בהם "מנחילים תורה" לעם (כפי שיפורט בפרק נפרד) ישנה מעורבות גדולה של "סופר". כך למשל, בימיו של שָׁפָן הַסֹּפֵר, שחי בחצר המלך יאשיהו, מסופר כי "נמצא" ספר תורה במקדש (מל"ב כב). סביר יותר להניח כי הספר נכתב או נערך זמן לא רב קודם לכן על ידי החוגים הספרותיים המקורבים למלך, ופורסם והוקרא לעם בימי יאשיהו^[2] (מל"ב כג ב) "וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהֹוָה". היה זה שפן הסופר שהביא לידיעת המלך את דבר מציאת הספר על ידי הכהן הגדול (מל"ב כב, ח) "וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל (=אל) שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְהֹוָה". שפן הסופר לא רק הביא את הספר למלך אלא גם קרא בפניו את הספר (מל"ב כב י) "וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ", מכאן עולה שספק רק אם המלך עצמו ידע לקרוא, אחרת היה בוודאי קורא בעצמו.

מקרה נוסף בו ניתן לראות את מעורבותו של "סופר" בהנחלת תורה לעם הוא עֶזְרָא הַסֹּפֵר, שזכה בתואר ייחודי (עז' ז ו) "וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה", כלומר היה קשור לכתיבת התורה. עליו גם נאמר (עז' ז יא) "עֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר, סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת יְהֹוָה וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל". עזרא היה גם סופר וגם כהן המיוחס לכהונה הגדולה מצאצאי אהרון הכהן (עז' א-ה). ככהן מצאצאי הכהונה הגדולה הרי שהיותו סופר וכהן איפשרה לו גישה לכל כתבי הקודש אשר במקדש. עזרא הסופר חי לאחר תחילת ימי הבית השני, ומעמדו היה דומה למלך מבחינת סמכויות החקיקה והאכיפה^[3]. הוא הקריא לעם את התורה שהעם לא הכיר. העם הגיב בבכי כששמע אותה (נחמ' ח ב) "וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה ... וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם ...וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים ... כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". הבכי מעיד על ההפתעה מהאמור בטקסט עליו שמעו לראשונה.

הנה כי כן, בשני הסיפורים המספרים על הנחלת ספר תורה לעם מעורבים סופרים, האחד מחצר המלך יאשיהו, שפן הסופר, והשני עזרא הסופר, שהיה בעל סמכויות אכיפה כמו מלך. פועלו של עזרא הסופר מתואר כך באנציקלופדיה המקראית:

"עם הגעתו של עזרא לארץ מבבל הוא מצא בחוגי הכהנים והחכמים שבירושלים מגילות תורתיות אחרות ושונות מאלו שהיו בידו. אי אפשר היה להקנות את התורה הלכה למעשה לעם כל זמן שהיתה עשויה "מגילות מגילות". עזרא וסיעת חכמי ירושלים ניגשו לבצע את ליקוטה וחתימתה של ספרות התורה ואת יצירת ספר התורה. לימין עזרא עמדה מועצת "השרים והזקנים", ששלטה בעם, ובזה ניתן למפעלו תוקף של מפעל לאומי. אחר כך נתן לו יד נחמיה שהיתה לו מעלה של נשיא. שלוש עשרה שנה נמשכה העבודה הזאת. באותו הזמן הכין עזרא גם סיעה של לומדי תורה ומלמדיה ("מבינים"), בייחוד כנראה מבין הלויים. ידיעות מפורשות על מפעל זה אין לנו, אבל מנחמיה פרק ח' יש ללמוד, שהספר נחתם כבר לפני עליית נחמיה בשנת 444 והשמועה כבר פשטה בעם על מפעלו של הכהן־הסופר המופלא, שהכין לבבו "ללמד בישראל חוק ומשפט"^[4].