מילים וצירופי הלשון הייחודיים למקור "D"

עד כה עסקנו ברקעו ההיסטורי של מקור D"" שבספר דברים והקשר ההדוק שלו למלך יאשיהו שפרסם אותו ופעל על פיו. בטרם נדון בחידושיו החשובים של מקור זה, ניתן את הדעת לייחודו הספרותי המיוחד במינו. המקור הדוייטרונומיסטי מתייחד במטבעות לשון וצירופים הייחודיים רק לו, ושאינם נמצאים בשאר החומשים, ולהלן מספר רב של דומאות שאינן ממצות את הכל:

הצירוף "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר"/ "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר" מופיע בו 22 פעמים^[1], הצירוף "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" מופיע שש פעמים^[2], הצירוף "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" מופיע שבע פעמים^[3], הצירוף "רָאוּ עֵינֶיךָ" מופיע ארבע פעמים^[4], הצירוף "הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" המופיע חמש פעמים^[5], הצירוף "אָבֹד תֹּאבֵדוּן" מופיע שלוש פעמים^[6], הצירוף "לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל" מופיע פעמיים^[7], הצירוף "סֵפֶר הַתּוֹרָה" מופיע ארבע פעמים^[8], הצירוף "לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם" מופיע שלוש פעמים^[9], הצירוף "הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" מופיע ארבע פעמים^[10], הצירוף "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" מופיע חמש פעמים^[11], הצירוף "לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה" מופיע שש פעמים^[12], הצירוף "לְדָבְקָה בוֹ" מופיע שלוש פעמים^[13], הצירוף "אֵין עוֹד" מופיע פעמיים^[14], הצירוף "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם" מופיע פעמיים (ופעם נוספת "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם")^[15], הצירוף "חֲזַק וֶאֱמָץ" מופיע פעמיים^[16], הצירוף "שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד" מופיע פעם אחת^[17], הצירוף "אַוַּת נַפְשְׁךָ" מופיע שלוש פעמים^[18], הצירוף "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" מופיע חמש פעמים^[19], הצירוף "יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים" מופיע שלוש פעמים^[20], הצירוף "בִּמְתֵי מְעָט" מופיע פעמיים^[21], הצירוף "אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (או "לבוא שמה לרשתה") 16 פעמים^[22], והצירוף "לְרֹאשׁ ... לְזָנָב" מופיע פעמיים^[23], הצירוף "עַם קָדוֹשׁ" מופיע חמש פעמים^[24], הצירוף "פדה מבית עבדים" מופיע פעמים^[25], הצירוף "כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה" מופיע שלוש פעמים^[26], הצירוף "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" או "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל" מופיע תשע פעמים^[27], הצירוף "לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" מופיע פעם אחת^[28], הצירוף "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ/ בִּפְנֵיכֶם" מופיע פעמיים, ופעם אחת בצורה דומה ("לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ") בספר יהושע הדויטרונומיסטי ^[29], וכן הצירוף "לֹא תַעֲרֹץ/ תַעַרְצוּן" מופיע פעמיים^[30].

כפי שצויין קודם, כל הצירופים הללו המוזכרים לעיל מופיעים אך ורק בספר דברים ואינם מופיעים ולו פעם אחת בשאר החומשים.

בנוסף, ישנן אף מילים ייחודיות לספר דברים בלבד, כמו למשל המילים "וְשָׂמַחְתָּ" המופיע בכל התורה שש פעמים אך רק בספר דברים^[31]. כמו כן המילה "שְׁמִטָּה" המופיעה בכל התורה חמש פעמים אך ורק בספר דברים^[32]. כמו כן המילה "לפדות" מקבלת רק בספר דברים משמעות ייחודית. בשאר החומשים משמעותה פדיון פולחני של אדם^[33], ואילו בספר דברים משמעותה רק גאולת עם ישראל ממצרים^[34].

דבר נוסף המייחד את ספר דברים הנו הימנעותו המוחלטת מאיזכור כלשהו של "הר סיני" או "סיני", ובמקום זה הוא מכנה את מקום מתן לוחות הברית בשם "חֹרֵב" בלבד. תשע פעמים^[35] מזכיר מחבר ספר דברים את המילה "חורב" בהקשר זה אך מתעלם לחלוטין מהשם "סיני" המוזכר מספר רב של פעמים בשאר החומשים, כמו (שמ' יט יא) "כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהֹוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי". ספר דברים נוקט כאמור במילה "חורב", שמשמעה מדבר^[36] בלבד ולא הר, ואף מציג את אשר ארע שם באופן שונה לגמרי. בספר שמות מתוארים כך הדברים (שמ' יט כ) "וַיֵּרֶד יְהֹוָה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר", וכן (שמ' כ טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן". לעומת זאת, ספר דברים לא רק מכנה את המקום "חורב" אלא גם מזהיר מפני האמונה שראו שם משהו מיוחד, ובטח לא את תמונת מראה האל היורד על ההר (דב' ד י-טו) "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהֹוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי...וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". אליבא דספר דברים, בסך הכל "עמדו לפני יהוה" בסוג של התקהלות (על כך יורחב במסגרת חידושיו התאולוגיים של ספר דברים).

לסיכום נקודה זו, לא יכולה להיות הוכחה חזקה יותר מאוסף מרשים של אותם צירופי מילים ייחודיים בהם נוקט ספר דברים בלבד, ביחד לשאר ספרי התורה, בכדי להמחיש עד כמה ספר דברים הנו מקור נפרד וייחודי, טקסט שיצא מ"בית יוצר" משל עצמו, הנוקט בצירופי מלים הייחודיות רק לו. המדובר אם כן באסכולה תיאולוגית-ספרותית מיוחדת הנבדלת מחברותיה, כפי שעוד יורחב בהמשך. וכך מנסח את הדברים אלכסנדר רופא:

"הרשימה, שבקלות אפשר להוסיף עליה עוד עשרות ביטויים, דיה להראות שרוב רובו של ספר דברים הקאנוני (אך לא כולו !) הוא יצירה של אסכולת סופרים אחת, היא האסכולה הקרויה על שם הספר-דבטרונומיסטית, או בעברית: משנה תורתית"^[37].

וכך מתארים את הדברים ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן:

"ארבעת הספרים הראשונים בתנ"ך- בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר-הם אפוא תוצאה של שזירה מיומנת של מקורות J , E ,ו-P

אבל הספר החמישי-דברים- הוא מקרה שונה בתכלית. הוא מתאפיין במינוח ייחודי (שאינו משמש באף אחד מארבעת הספרים האחרים) ומכיל גינוי בלתי מתפשר של הסגידה לאלים אחרים, תפישה חדשה של האל כמי שכלל אינו ארצי ומוחשי, ואיסור מוחלט על הקרבת קורבנות לאלוהי ישראל בכל מקום שהוא מלבד המקדש בירושלים"^[38].

בשולי הדברים אודות ייחודו של ספר דברים יש להוסיף כי הוא מתייחד מבחינה ספרותית באופן בו הוא מנוסח, כלומר, בטשטוש זהות הדובר בספר. ישנם פסוקים בספר דברים בהם לא ברור אם הם נאמרים ישירות מפי משה, או שמא נאמרים מפי האל. במילים אחרות, לא ברור מן הבחינה הלשונית מיהו הדובר. לעיתים הקול האלוהי "פורץ" אל תוך הנאום האנושי של משה, מבלי שהדבר יכתב במפורש. כך לדוגמה, בתחילת ספר דברים נאמר שמשה הוא הדובר (דב' א א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל", ואולם בהמשך הספר נאמרים פסוקים כאילו הם נאמרים מפי האל ולא כדברי משה. כך למשל (דב' יא יב-טו):

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ".

לא מצוי בטקסט זה כל ציון טקסטואלי המצביע על כך כי נעשה מעבר בין משה הדובר אל העם לבין יהוה הדובר אל העם. כשכתוב "יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" בראשית הטקסט, ברור שמשה הוא הדובר, וכשכתוב "מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם", ברור שהכוונה שיהוה הוא הדובר. כך מתאר את התופעה מיכה גודמן בספרו:

"ספר דברים הוא ספר שהכול מתערבב בו. הספר האנושי כלול בספר האלוהי, והקול האלוהי פורץ אל תוך הנאום האנושי"^[39].