"נון הפוכה" כסימן לעריכה
אחד הסימנים הויזואליים לאחת מפעולת עריכה שנותר בגוף התורה עצמה הינו הסימן הקרוי "נוּנִים מְנֻזָּרוֹת"[1]. המדובר בשתי אותיות הניראות כאות נון הפוכה ("׆") ככתב ראי[2]. הכינוי שנתנו לסמנים אלו נגזר מהאות "נוּן" הדומה לסימן זה ומהמילה "נֵזֶר" במשמעות של "מובדל", כלומר "אתיות נון שהן נבדלות". תפקידן של הנוּנִים המְנֻזָּרוֹת לסמן מעין "סוגריים" הבאות לומר שהקטע שכתוב ביניהן אינו בוודאות ממוקם במקומו הנכון. סופרים מאוחרים יותר פירשו בטעות את סימני הסוגריים הקדמוניים הללו כאילו המדובר באות "נון הפוכה", לאחר שחשבו כי המדובר באות נ' ולא סימון גראפי בלבד של סוגריים. את סימן הנונים המנוזרות ניתן למצוא במהדורה המודפסת של ספר במדבר לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו הפותחים במילים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן". דוגמה נוספת לנונים מנוזרות ניתן למצוא גם בתהלים (קז, כג-כח, ובפס' מ) ואותם ניתן לראות בכל ספר תנ"ך מודפס.
חז"ל קבעו כי סימנים אלו באים לומר שהקטע שבתורה "אינו במקומו" בפירושם לפסוק (במ' י לה) "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה" (בבלי, שבת קטו ע"ב) "פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה".
חקר מגילות ים המלח מגלה כי הנונין המנוזרות שימשו גם במגילות בתפקיד סוגריים במצבים בהם הטקסט היה ניראה "חשוד" בכך שהוא ממוקם מחוץ למקומו הטקסטואלי הנכון, והמעתיקים לא ידעו היכן בדיוק יש לשבצו.
מכיוון שבכל כתבי היד העתיקים של המקרא ניתן למצוא את אותן נונין מנוזרות, עולה המסקנה כי סימנים אלו משתלשלים מאב קדמון של טקסט.