שלב שני- סודו של אִבֵּן עֶזְרָא וחשיפתו על ידי שפינוזה- האם משה כתב את התורה

החל בימי הביניים, חכמי מקרא יהודים באו במגע חברתי ואינטלקטואלי עם חכמי האיסלאם. המפגש שנוצר בין מלומדים של שתי הדתות המונותאיסטיות המתבססות על אמונה ב"התגלות אלוהית", עורר את השאלה בדבר אמיתות הכתבים. קישרי הגומלין של חכמי הדתות עוררו דיונים עיוניים בשאלה מי כתב את המקרא.הפרשן שהעז לכתוב ולרמוז כי שאלת זהות כותב התורה איננה נקייה מספקות היה הפרשן הנודע רבי אברהם אִבֵּן עֶזְרָא (המוכר כראב"ע). ראב"ע כתב במקומות שונים בפרשנויותיו כי קיים "סוד" שאסור לגלותו, תוך שהוא רומז במקומות מסויימים על תוכנו של אותו הסוד באמצעות הפניה לפסוקי מקרא ספציפיים. תוכנו של "הסוד" אליו התכוון אבן עזרא הינו שהכותב או המְסַפֵּר של סיפורי התורה חי בכנען דורות רבים אחרי המאורעות עליהם הוא מספר, ושסיפר עליהם לדורות מאוחרים שכלל לא חוו את המסופר. על פי סודו של אבן עזרא התורה, ולו בחלקה, נכתבה על ידי אדם אחר, שאינו משה רבנו, שחי בתקופה מאוחרת יותר למשה. מטבע הדברים אבן עזרא לא העז לפרט במפורש את הסוד אליו הוא רומז, והסיבה לכך היתה החשש שדבריו ישמעו בלתי קבילים על ידי בני דורו שעלולים היו להחרימו בהיותו "כופר" באלוהיותה של התורה, דבר שיוביל לנידויו, כפי שאכן נעשה לשפינוזה מאות שנים אחריו, ואף להוביל להחרמת כל מפעלו הפרשני של התורה. סיבה אפשרית לאי אמירתו דברים מפורשים בנושא היתה החשש לתת טענות בפי המוסלמים שבקרבם חי שטענתם היתה שהיהודים זייפו את התורה. כך מנסח את הדברים יהושע ברמן:

"ר' יוסף בן אליעזר טוב עלם הספרדי (טולדו, ספרד, המאה הארבע עשרה) כתב בספרו "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" שאבן עזרא רצה לציין כאן בחשאי שיש קטעים בתורה שלא נכתבו בידי משה. סיבה אחת שהוא מציע לשפתו החידתית של אבן עזרא היא "כי יש עמים המאשימים אותנו, באומרם שתורתנו הייתה נכונה בעבר, אך אנו זייפנו אותה והכנסנו בה שינויים (צפנת פענח, על בראשית יב, ה)"^[1].

כך או אחרת, ראב"ע אינו מסתיר את עצם קיומו של הסוד אותו הוא מזכיר, כפי שניתן לראות בפרשנותו לפסוק (בר' יב ו) "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" כי במילים אלו "יש לו סוד, והמשכיל ידום"^[2]. במקום אחר אומר אבן עזרא (דב' א ב) "ואם תבין סוד השנים עשר...תכיר האמת", ובהמשך הוא מפרט את אותה רשימת פסוקים מהם עולה אותו הסוד, המכונה על ידו גם "האמת", ואלו הפסוקים אליהם הוא מפנה:

(אבן עזרא, דב' א ב) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף- בעבר הירדן, במדבר, בערבה. ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה (דב' לא כב), והכנעני אז בארץ (בר' יב ו), בהר ד' יראה (שם כב, יד), והנה ערשו ערש ברזל, (דב' ג יא) תכיר האמת".

בגלל הנוסח המעורפל, דברי האבן עזרא נותרו מובנים רק ל"יודעי חן" מלומדים, כשם שאף היום רבים מקוראיו כלל אינם מכירים פשר הסוד אותו הוא מזכיר ואף לא יודעים על קיומו. הראשון שגילה וחשף ברבים את פשר סודו של ראב"ע קבל עם ועדה, וללא כחל וסרק, היה ההוגה והפילוסוף ברוך שפינוזה (Baruch De Spinoza). בפרק השמיני לספרו "מאמר תיאולוגי מדיני" (ובשמו הלטיני Tractatus Theologico-Politicus), שהתפרסם בשנת 1670. בפרק זה שפינוזה פורט אחד לאחד את הפסוקים אותם מציין אבן עזרא בפירושיו, מסביר אותם ואף מוסיף הנמקות משלו, כפי שיפורט בהמשך. שפינוזה, כידוע, נוּדה בעקות דבריו אלו וספריו הוחרמו על ידי היהודים והקתולים כאחד.בספרו זה של שפינוזה ניתן לראות צעד גדול ופורץ דרך לכיוון המחקר הביקורתי של המקרא. שפינוזה קבע במילים פשוטות כי "ברור כשמש בצהריים כי כל חמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו". מאז, הסוד הכמוס הפך לגלוי. וכך מנסח את הדברים יאיר זקוביץ:"החרה החזיק אחרי אבן עזרא, הפילוסוף היהודי ההולנדי ברוך שפינוזה (1677-1632) בחיבורו מאמר תיאולוגי מדיני. מסקנתו הנועזת היא שיד עורך כתבה את התורה בימי שיבת ציון בהסתמך על מסורות עתיקות, כולל חוקים שמסר משה ללוויים. את העורך הוא מזהה בעזרא הסופר שעליו נאמר (עזרא ז, י) "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְהֹוָה וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט"^[3].

וכך כותב בנושא אמנון בזק:"מסתבר אפוא, שעל פי גישת ראב"ע התורה לא ניתנה לבני ישראל כספר חתום, שלא ניתן להוסיף עליו. גם לאחר מתן התורה בידי משה, עדיין התורה נותרה פתוחה במידה מסויימת-מצומצמת יותר-ובמקרים שבהם היתה חשיבות בהוספת הערות מסוימות לנוסח התורה, כהבהרה וכתוספת העמקה, הנביאים לא נמנעו מלהוסיף אותן"^[4].

ואלה חמשת הפסוקים אותם מציין אבן עזרא הרומזים על הכתיבה המאוחרת של חלקים מהתורה כפי שמופיעים בפרשנותו לספר דברים פרק א:

"בעבר הירדן, במדבר, בערבה- ואם תבין (1) סוד השנים עשר, גם (2) ויכתוב משה (דב' לא כב), (3) והכנעני אז בארץ (בר' יב ו), (4) בהר ד' יראה (שם כב יד), (5) והנה ערשו ערש ברזל, (דב' ג יא) - תכיר האמת".

להלן הפסוקים עליהם הסתמך אבן עזרא בקביעתו אודות קיומו של "הסוד" המסתתר מאחורי הפסוקים, כמו גם פסוקים נוספים שנוספו על ידי שפינוזה וחוקרים מאוחרים: