"ארגז הכלים" הספרותי של העורך

לאור העובדה שהטקסטים העתיקים שהגיעו לידי העורכים המאוחרים היו בעלי קדושה קמאית, אסור היה בעיניהם למחוק את הטקסטים אלא רק לנסות להסבירן או לשלבן בצורה הרמונית ככל שניתן. במקרים מסויימים בהם ההתנגשות בין המסורות היתה בולטת, העורך בחר בדרכים שונות לפרש מקור זה או אחר הסותר אותו. במצבים בהם הסיפור המקראי לא תאם את השקפותיו, או במקרים בהם נאלץ לפרש את הכתוב, העדיף העורך במקום למחוק מילים מהטקסט שבידיו, להוסיף את דבריו שלו כחלק מהטקסט תוך שילוב את הסבריו בתוכו.

עורך התורה שילב את ארבעת המקורות שונים לטקסט אחד, יחד עם זאת, בעין ביקורתית ניתן לזהות את "ארגז הכלים", אותן שיטות העבודה הספרותיות בהן נהג העורך. הכלי העיקרי היה הוספת הערות משלו ודברי פרשנות, כדי שהטקסט יראה כאילו נכתב במשיכת קולמוס אחת. את אותם ההסברים ששילב העורך בגוף הטקסט נהוג לכנות "תחיבה" או "גלוסה" (ולכך מוקדש פרק נפרד בספר, "גְּלוּסָה- "תחיבת" טקסטים מקראיים על ידי עורכים מאוחרים" ובו הדגמות רבות לתופעה). במקרים רבים ניתן לזהות את אותן התחיבות הספרותיות באמצעות סימנים מנחים שהשאירו העורכים במקומות בהם נוספה התוספת מטעמם, סימנים אלו מכונים במחקר "חזרה מקשרת" (Resumptive Repetition).

כלי נוסף שהיה בידי העורך היה שילוב מסורות שונות או סותרות לסיפור אחד תוך הצגתן זו בצד זו אך כהמשך רציף של אותו הסיפור עצמו. כפי שפורט לעיל, הראנו את ההבדלים בין שני סיפורי הבריאה, במקור הכהני ובמקור היהויסטי, כשכל אחד מציג סיפור בריאה שונה עם תפיסת עולם שונה. שני סיפורי הבריאה השונים מובאים זה לאחר זה, תוך שהם מוצגים כאילו המדובר ברצף סיפורי אחד, כך שסיפור הבריאה השני "מסביר" את הסיפור הראשון וממשיך אותו.

כלי עריכה שלישי שניתן לזהותו היה הצגת שתי גרסאות שונות לאותו הסיפור תוך הצגתן כאילו המדובר בשני סיפורים שונים ונפרדים שאין קשר ביניהם (על הסתירות והכפילויות הרבות שבמקרא יורחב בפרק נפרד).

כלי רביעי שהיה בידי העורך הינו הרחקת הטקסטים הסותרים אלו מאלו, כך שרק עיון מעמיק של מלומד ובקי יכול לגלות כי המדובר בשתי גירסאות שונות וסותרות.

כלי חמישי שהיה בידי העורך היה יצירת "פאזל טקסטואלי", כלומר הסיפור האחד ארוג ושזור בתוך הסיפור האחר עד שקשה עד למאוד להבחין כי בעצם המדובר בשתי גירסאות שונות של אותו הסיפור. הדוגמה הטובה ביותר הינה, כפי שפורט בשער הראשון, שני סיפורי המבול, עם כל ההבדלים הרבים שביניהם, ששולבו יחד במלאכת מחשבת לסיפור אחד עד כי קשה להבחין במקורות השונים "שמתרוצצים בקרבו".

כלי ששי שנקט העורך היה הצגת שמות שונים זה מזה כאילו הם אותו הדבר, וזאת באמצעות הצמדתם האחד לשני. הצמדתם של הזמות אלו לאלו יצרה בעיני הקורא את ההבנה שישנה זהות מלאה ביניהם, ולהלן מספר דוגמאות. שם האלוהות "אלהים" נבדל במקור מהשם "יהוה", כשלכל אלוהות "ביוגרפיה" משם עצמה. האל "אל" ("אלהים") ראשיתו באל כנעני שנעבד בכנען עוד טרם הופעת העם הישראלי^[1], ואילו האל "יהוה" היה מוכר במדבריות הדרום של אדום^[2], אף הוא עוד טרם הופעת העם הישראלי (על "מוצא" האל יהוה יורחב בפרקים בהמשך). טקסטים מקראיים שונים עושים שימוש בשמות הנפרדים, כמו למשל שימשו הבלעדי בשם "אלהים" (בר' א א-ו) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ... וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת ...וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים ... וַיַּרְא אֱלֹהִים ... וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים ... וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם ...וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים". לעומת זאת פרקים אחרים עושים שימוש בשם "יהוה" בלבד (בר' ד ו-כו) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן ...וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהֹוָה ...וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה ...אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָה". המדובר במסורות שונות שנהגו כל אחת לקרוא לאל בשם אחר. העורך ראה לנכון להסביר כי השמות השונים של האלוהות הנם אותה האלוהות עצמה, והדרך שבחר לעשות היה באמצעות הצמדת שני השמות אלו לאלו תוך יצירת "סינקרטיזם ספרותי" ביניהם", כמו לדוגמה (בר' ג ח-כג) "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ ...וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם... וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה...וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ...וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן". השילוב הזה ייחודי לפרקים ב'-ג' בלבד בספר בראשית. הקורא מיד מבין ש"יְהֹוָה אֱלֹהִים" חַד הוּא, אין כל הבדל ביניהם, ובכך נחסכת ממנו ההתמודדות עם השאלה האם המדובר בשתי אלוהויות ושני סוגי פולחן שמקורם ההיסטורי והחברתי היה שונה, ושעברו סִינְכְרוֹנִיזַצְיָה בתקופה מאוחרת, לאחר חורבן ממלכת ישראל או קודם לכן.

דוגמה נוספת הנה זיהוי "הר העברים" עם הר נבו. ישנן שתי מסורות שונות בדבר מקום מותו של משה, האחת ב"הר העברים", והאחרת ב"הר נבו". מותו של משה בהר העברים מתואר כך (במ' כז יב-יג) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ ... וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ". מסורת אחרת בדבר מותו של משה בהר נבו ניתן לראות בפסוקים (דב' לד א-ה) "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ ...וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה". העורך בחר "ליצור הרמוניזציה" בין שני הסיפורים ושתי המסורות ולהציג את שני השמות כאילו המדובר באותו המקום, וזאת באמצעות הצמדת שני השמות אילו לאלו (דב' לב מט) "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה". הקורא מיד מבין שישנה זהות בין שני המקומות, וכך נוצרת "הרמוניה פרשנית" על ידי העורך בין הטקסטים הסותרים.

דוגמה נוספת לשיטה זו ניתן לראות בזיהוי בין "לֻחֹת הָעֵדֻת" ל"לֻחֹת אֶבֶן". המקור האלוהיסטי מכנה את לוחות הברית בשם "לֻחֹת הָאֶבֶן" או "לֻחֹת אֲבָנִים" כמו למשל (שמ' כד יב) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם", וכן (שמ' לד ד) "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים ... וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים". לעומת זאת, המקור הכהני מכנה את הלוחות בשם "לֻחֹת הָעֵדֻת" (שמ' לב טו) "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים", וכן (שמ' לד כט) "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר". כאמור, כדי לטשטש את ההבדלים בין השמות השונים במסורות השונות, העורך מזהה ביניהם כדבר אחד באמצעות הצמדת השמות השונים האחד לשני (שמ' לא יח) "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים".

דוגמה נוספת לטשטוש בין המסורות השונות ניתן לראות בזיהוי "אוהל מועד" לבין "המשכן" כאילו המדבר באותו המקום. מסורת "אוהל מועד" שבתורה נוקטת רק בשם "אוהל" או "אוהל מועד" השונה במהותו מהמשכן, והיא נבדלת בסיפורים ובתאור המקום המקודש לעומת מסורת "המשכן" (שמ' לג ז) "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהֹוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", וכן (במ' ב ב) "מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ", וכן (שמ' לג יא) "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר (שאינו כהן) לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". "אוהל מועד" מצוי מחוץ למחנה וכל אחד רשאי להיכנס אליו, כמו יהושע שלא היה כהן או לוי. לעומת זאת, "מסורת המשכן" מכנה את המשכן בשם "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמ' לח כא) "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", וכן (במ' א נ) "וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת". לא היתה גישה לאף אדם גישה אל המשכן מלבד הכהנים והלווים (במ' א נא) "וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". גם כאן, כדי לשטשט את המסורות שהיו נפרדות במקור, העורך ביצע "הרמוניזציה" בין הכתובים באמצעות הצמדת השמות השונים האחד אל השני ("מִשְׁכַּן- אֹהֶל מוֹעֵד") כאילו המדובר במסורת אחת הנוקטת לסירוגין בשמות השונים (שמ' לט לב) "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ", וכן (שמ' מ ב) "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד", וכן (שמ"ב ז ו) "וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן".

דוגמה נוספת ניתן לראות בשמות השונים הניתנים ל"שנת השבע" היא "שנת השמיטה", בהנחה והמדובר באותה השנה^[3]. ספר ויקרא מכנה שנה זו בשם "שבת הארץ" או "שבתות שנים" בלבד (וי' כה ד-ח) "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ ...וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ... וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה". לעומת זאת, ספר דברים נוקט מספר רב של פעמים במילה "שמיטה" ככינוי לשנה השביעית, ויוצק לתוכה תוכן אחר, של "שמיטת חובות" במקום "שמיטת קרקע" כמו בספר ויקרא ( דב' טו א-ב) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה, וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה".

נראה כי ספר דברים מנסה לאחד בין המונחים השונים באותה השיטה של הצמדת שני השמות השונים זה לזה לצורך הצגתם כזהים זה לזה (דב' טו ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ...".

יתכן ודוגמה נוספת ניתן לראות בביטול ההבחנה בין ה"רקיע" לשמים". סיפור הבריאה יוצר הבחנה גמורה בין "הַשָּׁמַיִם" שהיו קיימים מ"בראשית" עוד טרם החלה יומה הראשון של הבריאה, לבין "הרקיע" שנברא רק ביום השני לבריאה, אחרי שהאור נברא ביום הראשון (בר' א א-ו):

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם... וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד... וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם... וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי".

מיד לאחר מכן מוצמדים שני הגורמים השונים, "שמים" ו"רקיע" האחד לשני תוך הסבר שהרקיע והשמים הנם היינו הך (בר' א ח) "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם". אולי הדבר נובע מכך שההבחנה בין שתי המילים, שמים ורקיע, התפוגגה בתקופה מאוחרת כפי שניתן לראות בפסוק (תה' יט ב) "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ". בתקבולת זו השמים מקבילים למילה רקיע, כשההבדל היחיד ששמים זו מילה ברבים ("מְסַפְּרִים") ורקיע ביחיד ("מַגִּיד"), מה שיכול להעיד על ההבדל ביניהם במקור.