כפל סיפור נוח- שני מקורות ששולבו לאחד
סיפור נוח מהווה דוגמה ייחודית לשילוב שתי גירסאות שונות, כהנית (המשתמשת בשם "אלהים") ויהויסטית. שמותיו השונים של האל, "אלהים" ו"יהוה" מופיעים לסירוגין באותו הסיפור עצמו, להבדיל משאר הסיפורים שבהם בדררך כלל בכל סיפור אותו שם אלוהות. שתי הגירסאות מספרות סיפור שלם על המבול והצלתו של נוח, אלא שלכל גירסה הייחוד שלה, הן בפרטי הסיפור והן במסר אותו רוצה להביע. הסיבה היחידה ששני המקורות שולבו לגירסה אחת הינה כי לא ניתן לספר שאירע המבול פעמיים, ושפעמיים ניצל נוח. מהותו של סיפור המבול שהוא חד פעמי. על כורחו נאלץ העורך לשלב, במלאכת מחשבת של ממש, את שתי הגירסאות שכבר היו לפניו בנוסח כתוב לסיפור אחד, תוך שהוא שומר על שני הנוסחים. העורך באופן עקבי נמנע מ"לזרוק" אף פיסת גירסה, וזאת מתוך ניסיון לכבד את כל המסורות בבחינת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים" (לשיקולי העורך המקראי יוקדש פרק נפרד).
העורך הצליח לשלב זה בזה את שני המקורות הטקסטואליים שהיו בפניו, תוך שהוא שומר על כל גירסה כמעט בצורה מלאה. אם נפריד כל מקור ומקור מהסיפור שלפנונו כיום, נוכל עדיין לקרוא כל אחד מהמקורות בנפרד ובמנותק מחברו. כל מקור יהיה שלם וסיפור עצמאי המספר את סיפור המבול בדרכו שלו. חקר המקרא הצליח להתחקות לא רק אחרי שני המקורות שמרכיבים את סיפור המבול, אלא אף אחרי תפישות העולם השונות שמאחרי כל גירסה.
בטרם נקרא כל אחת מהגירסאות נבחן את הכפילויות שבסיפור בנוסחו המשולב כפי שהוא בתורה, ואף את הסתירות ביניהן שיש בהן להעיד על ההבדלים בתפישות העולם שמאחרי כל סיפור.