"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן"
פסוק נוסף עליו מסתמך ראב"ע לקוח מפתיחת ספר דברים שם נאמר שמשה דיבר "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". הצירוף "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" משמעו הצד המזרחי של הירדן, מחוץ לארץ ישראל. לו אכן משה היה כותב את הדברים לשומעיו, לא היה כל צורך לומר זאת, שהרי עדיין טרם חצו את הירדן. מכאן ניתן להסיק כי המחבר ישב ממערב לירדן, בארץ ישראל, ורואה את הצד השני כ"עבר הירדן", היכן שמשה היה, וזאת בזמן שהוא חי אחרי הכניסה לארץ. צידו המזרחי של הירדן נחשב בעיניו ל"עֵבֶר הַיַּרְדֵּן", שנחשב ל"שם" ולא "כאן"[1]. דברים ברוח זו אמר הרשב"ם, כפי שמצטט בשמו הרב יהושע ברמן:
"באחד מנוסחי כתבי היד של פירוש הרשב"ם הוא כותב כי המשפט (במדבר כב, א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" נכתב ככל הידוע לאחר שבני ישראל חצו את הירדן מערבה לארץ ישראל. מנקודת מבטם זו, ערבות מואב, השוכנת בעבר הירדן המזרחי, הם הצד המכונה "מעבר לירדן"[2].
מקורות לעיון:
דברים פרק א ("בעבר הירדן" מעיד על כותב מאוחר שכבר נמצא בארץ ישראל)
(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: