הסיבה למצוות שמיטה- המקור הכהני מול הדוייטרונומיסטי
על פי המקור הכהני, קיים איסור לעבד את האדמה בכל שנה שביעית והמקורות השונים נותנים הסבר שונים לסיבה לקיומו של איסור זה. על פי המקור הכהני הסיבה שהשנה היא "שַׁבָּת לַיהֹוָה", כלומר סיבה דתית בלבד (וי' כה ב-ד) "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה...וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר". התוצאה העונשית בגין אי שמירה על מצוה זו הינה גלות מהארץ עד שהיא הופכת לשוממת וזאת עד למועד שבו הארץ "תשלים את החסר" בכל השנים שלא נשמרה המצווה (וי' כו לד-לה) "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ... וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם ... אָז תִּשְׁבַּת ... כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". כלומר, הארץ "משלימה את פערים" עבור אותן השנים בהם לא שמרו את השמיטה. הסיבה אם כן דתית, לפיה הארץ צריכה לשבות בשנה השביעית ממש כשם שבני אדם שובתים כל יום שביעי.
לעומת זאת, במקור הדוייטרונומיסטי לא מופיע ציווי זה כלל ועיקר, ציווי שיש בו הטלת עומס כלכלי עצום בחברה חקלאית שצריכה להתקיים ואינה יכולת שלא לעבד את האדמה. במקור הדוייטרונומיסטי אין זכר לאיסור שמיטת הקרקע, ובמקומו מופיע איסור "חלופי" האוסר בשנה השביעית, שנת השמיטה, לגבות חובות כספיים מהחייבים, וניראה כי הסיבה לכך מוסרית וחברתית (דב' טו ב) "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה".