טיהור המקדש ביום הכיפורים על פי המקור הכהני ותפקידו של "השעיר לעזאזל"

יום אחד בשנה יוחד והוקדש לטיהור המקדש עצמו מטומאה שדבקה בו במהלך השנה. שיאו של יום טיהור זה מטומאתו היה מתבצע ביום הכיפורים, שאז היו "אוספים" את כל הטומאות שהצטברו "ומעמיסים אותן" על השעיר המשתלח, הוא ה"שעיר לעזאזל", "אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה", כלומר אל מקום כלשהו במדבר. השעיר שהיה "עמוס בטומאה" נשא אותה על גבו הרחק לתוך המדבר, רחוק ממקום יישוב (וי' טז כב) "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר". לפי המסורת מימי בית המקדש השני, השעיר האומלל היה מושלך מראש צוק במדבר יהודה הישר אל מותו.

נוסף על שילוח השעיר היה צורך לכפר גם על אוהל מועד עצמו ועל קודש הקודשים שבתוכו, והדבר נעשה באמצעות השעיר הנוסף שנשחט לצורך כך כדי "לכפר על הקודש" עצמו (וי' טז טו-טז) "וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם, וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת... וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". הזיית הדם נעשתה "עַל הַכַּפֹּרֶת", כלומר על ארון הברית המקודש ביותר, אשר משם מדבר יהוה עם משה (שמ' כה כב) "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים".

לדעתי, וזו הצעה בלבד שיש עוד לעיין ולהעמיד בה, יתכן ותפקיד השעיר המשתלח לעזאזל היה גם לכפר על יהוה עצמו, כלומר "לנקות" אותו, וזאת כפי שניתן להבין מפשוטם של הפסוקים (וי' טז י) "וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עָלָיו, לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה". ניראה מלשון הפסוק שהשעיר "מכפר" על יהוה ("לִפְנֵי יְהֹוָה- לְכַפֵּר עָלָיו"), כלומר מטהר אותו ממש כשם שהוא "מכפר על הקודש". ספק אם ניתן לפרש את הפסוקים הללו בצורה אחרת. לא ניתן לומר שהשעיר מכפר על עצמו, כי אין הקורבן בא לכפר על עצמו אלא תמיד על גורם אחר. כמו כן ספק רב אם ניתן לפרש את הפסוקים כמתייחסים לאהרון הכהן המוזכר פסוק קודם לכן לאור העובדה שכבר נאמר עליו קודם לכן שמקריב פר שיכפר עליו (וי' טז ו-טז):

"(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ: (ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהֹוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהֹוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת:(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:(יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ...(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם: