אגדות אֶטְיוֹלוֹגִיּוֹת

אגדות אטיולוגיות נועדו להסביר תופעות כלליות. המונח אֶטְיוֹלוֹגְיָה (מונח המשמש בתחומי מדע שונים) מקורו ביוונית ומשמעו חקר הסיבות. סיפורים שונים במקרא נוצרו כדי להסביר תופעות שונות בעולם. כך למשל היה צריך להסביר מדוע האשה סובלת מכאבים בלידה, מדוע נראית קשת צבעונית בשמים, כיצד נוצרו "גיבורי על" חזקים, מדוע ישנו סלע המזכיר דמות אדם, ועוד. כאבי הלידה הוסברו בקללה שקוללה חוה על ידי האל לאחר אכילת הפרי האסור (בר' ג טז) "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים". תופעת הקשת בענן הצבעונית שהיתה ללא ספק מסתורית בימי קדם, בהיעדר הסבר מדעי על אופן השתברות קרני האור, נקשרה בברית בין יהוה לאנושות (בר' ט יב-יג) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם ... אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן ... וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן". ההסבר לקיומם של בני אדם חריגים בגודלם או בחוזקם הוסברה בהיותם "מוטציה" אנושית-אלוהית כתוצאה מזיווג מסתורי בין "בְנֵי הָאֱלֹהִים" עם בנות האדם (בר' ו ב-ד) "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים ...הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם". הסיבה לכך שישנו מגוון שפות שונות בעולם למרות שכולם צאצאי האדם הראשון הוסברה בסיפור מגדל בבל, שם יהוה "בָּלַל" את השפות והפיץ את בני האדם בכל הארץ (בר' יא ח-ט) "וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ ... קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ". ההסבר שניתן לתופעה הגיאולוגית של "נציב מלח" מוזר בערבה הינו הענשת אשת לוט בכך שהביטה לאחור בניגוד לציווי שלא להביט. ההסבר על אשת לוט, כאגדה המסבירה כניראה את צורת נציב המלח כדמות אדם, אין בה כמובן כדי לתת הסבר מקיף יותר לשאלות כמו הסיבה לאיסור המוזר שלא להביט לאחור, מדוע נבחר עונש אכזרי וחריג כל כך, כיצד הגיב לוט להפיכת אשתו לחלק מהנוף ועוד. שאלות אלו חורגות מגבולות האגדה המסתפקת במתן הסבר ותו לא (בר' יט כו) "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח".

אגדה אטיולוגית למקורו של מטבע לשון קדום, "כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה", צורת ביטוי שכנראה היתה שגורה בפי העם לצורך תיאור גיבור אמיתי, הוסבר בקיומו של גיבור קדמוני בשם נמרוד שהיה גיבור וצייד דגול (בר' י ח-ט) "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ, הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה, עַל כֵּן יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה".

אגדות אטיולוגיות ניתן למצוא גם בספרי נביאים, כמו למשל בסיפור על הגבעונים. על פי המסופר הם רימו את בני ישראל בכך שהתחזו לבני עם מרוחק, שאינו כנעני, ולכן הם לא הושמדו כשאר עמי כנען, אלא נערך איתם הסכם שאיפשר להם להמשיך להתגורר בארץ (יהו' ט ט-כו) "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ ... וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם ... וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד ...וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם". ניראה שסיפור זה נועד להסביר הכיצד זה ישנם כנענים שחיים בארץ על אף הציווי שבספר דברים להשמיד את עמי כנען. וכך מתארת את הדברים אסנת ברתור:

"הגבעונים היו כנענים, כניראה החיווים, ועל פי ההיסטוריוגרפיה המקראית הם התערו בקרב עם ישראל. הכיצד? והרי בני ישראל נצטוו להשמיד את כל עמי כנען? פרשת הגבעונים, כך נדמה, חוברה כדי להסביר כיצד קרה שגבעונים, כלומר כנענים, חדרו אל עם ישראל.

אגב, אותו רציונל כניראה הוביל לחיבור הסיפור על רחב והמרגלים, כי היה צריך להסביר את נוכחותם של כנענים בקרב בני ישראל. לכן סופר על החסד שהעניקה רחב למרגלים, שבזכותו נצלה היא ומשפחתה ממוות"^[1].