הסיבה לשמירת יום השבת- המקור הכהני מול הדברימי
לפי המקור הכהני הנימוק לשמירת השבת הינו נימוק דתי בלבד ולא חברתי (וי' כג ג) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם". יום השבת מיועד לצורך של "מִקְרָא קֹדֶשׁ", כשהכוונה כניראה יום קריאה להתכנסויות במקדש או אף לקריאת ("מִקְרָא") קטעים מהתורה ("קֹדֶשׁ"). בכל ספר דברים אין זכר לצירוף "מִקְרָא קֹדֶשׁ", והצירוף מופיע רק בחומשים שמות, ויקרא ובמדבר. כמו כן, על פי המקור הכהני, הסיבה לקיום יום השבת הינה סיבה תיאולוגית-דתית לפיה האל שבת ממלאכתו בזמן בריאת העולם. אם לא די בכך, במקור הכהני ישנה סנקציה עונשית חמורה צמודה לאיסור שלא לעבוד בשבת (שמ' לא טו) "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת". כמו כן, רק המקור הכהני מכנה את יום השבת "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן".
בניגוד גמור לכך, על פי המקור D (שבספר דברים), מצוות שמירת השבת מבוססת על רעיון חברתי סוציאלי לפיו יש לתת מנוחה כללית, לכל העובדים, אפילו בעלי החיים (דב' ה יד) "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת ...לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָהאַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ ...לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ". המטרה הינה מנוחת ההאוכלוסיה החלשה, העמלים, העבד, הגר ואף בעלי החיים. הסיבה לשבת איננה כי האל נח ביום השביעי אלא כדי לזכור את העבדות שהיתה לעם במצרים (דב' ה טו) "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...עַל כֵּן צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". זיכרון העבדות כרעיון מלכד חברתי ולא זיכרון מנוחת האל בזמן הבריאה כסיבה דתית. וכך מנסח את הדברים ישראל פינקלשטיין:
"ספר דברים קורא להגנת הפרט, להגנה על מה שהיום היינו מכנים זכויות הפרט וכבוד האדם. חוקיו מגלים דאגה חסרת תקדים לחלשים ולחסרי האונים בחברה בממלכת יהודה"[1].
ויקרא פרק כג (מקור כהני)
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁכָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
שמות פרק לא (מקור כהני)
(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהֹוָה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ:
דברים פרק ה (מקור D)
(יב) שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:(יג) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:(יד) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: