אופן יצירת גירסה משולבת לסיפורי האבות

חלק מסיפורי האבות נכפלים או דומים זה לזה. הסיבה לכפילויות אלו הינה קיומן של מסורות מקבילות אודותם שהתקיימו בקרב חלקים שונים בעם או במקומות שונים בארץ. כדי להסביר את אופן התהוות העם הישראלי, שחי בממלכת ישראל, והיהודאי, שחי בממלכת יהודה, נזקקו כל אחת מהן, לסיפור המסביר את מוצאן ויוצר זהות מלכדת. לצורך כך נוצרה בשלב הקדום, דמות אב קדמון בכל ממלכה, שסביבה התגבשו הסיפורים המכוננים אודות דמותו. סיפורים אלו כללו את התקדשות מקומות המקדשים במקומות שבהם התהלך אותו האב (בית אל, חברון, באר שבע, עווד) ואף קיבוע גבולות כל ממלכה. יעקב, ששמו שונה גם ל"ישראל"^[1] היה דמות האב הקדמון הדומיננטית של ממלכת ישראל, ואכן, במקור האלוהיסטי, שמקורו בממלכת ישראל, שמו הנרדף של יעקב הוא ישראל. לעומת זאת,בממלכת יהודה היה זה אברהם דמות האב הקדמון. בממלכת ישראל צמחו הסיפורים על יעקב ומשפחתו, על קורותיהם בחרן ובכנען וכיצד הוא מְּקַדֵּשׁ מקומות שונים בממלכת ישראל. לעומת זאת בממלכת יהודה צמחו סיפורים דומים לגבי מוצאו של אברהם ומקומות אותם קידש בארץ.

כל עוד המדובר היה בשלב המוקדם של המסורות, כשהן היו עדיין מסופרות בעל פה, טרם עלו על הכתב וטרם שולבו זו בזו, לא היתה קיימת זיקה משפחתית כלשהי בין אברהם ליעקב, כי היו אלו שתי דמויות שונות ונפרדות, והסיפורים אודותם היו נפרדים. כפי שפורט בפרק הקודם, לאחר חורבן ממלכת ישראל נותרה ממלכת יהודה לבדה עוד כמאה ושלושים שנה אחריה, כשהיא מאכלסת פליטים רבים מממלכת ישראל. אותם הסיפורים הגיעו לידי העורך היהודאי שלא יכל היה להתעלם מעתיקותם ומיוקרתם של הגירסאות השונות, שחלקן כבר עלו על הכתב, וחייב היה למצוא דרך לאחד את דמויותיהם של האבות השונים למשפחה אחת. הפיתרון היה ביצירת זיקה משפחתית בין אברהם ליעקב.

העורך בירושלים רקם זיקה משפחתית בין אברהם ליעקב, באמצעות יצירת דמותו של יצחק כבנו של אברהם, ואביו של יעקב. יתכן ודמותו של יצחק היתה מוכרת אף היא כדמות אב נפרדת בקרב חלקים שונים של העם. וכך, אברהם, האב הקדמון של ממלכת יהודה, הפך להיות האב ראשי שהוצב מעל לדמותו של יעקב, אבי שבטי ממלכת ישראל.

יתכן ושריד לתקופה הקדומה בה עדיין לא בוצע שילוב דמותו של יצחק בסיפורי אברהם ויעקב ניתן לראות בשני פסוקים המזכירים את האבות, אברהם ויעקב, אך מתעלמים או "מדלגים" על דמותו של יצחק (יש' כט כב) "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ", וכן (יש' מא ח) "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי".

לדעתי, וזו הצעה בלבד המצריכה עיון, משפחות אדומיות רבות ובתי אב שהתלכדו בתוך שבט יהודה, זיהו עצמם ככאלו שמוצאם באדום, חבר הקיני, בני רכב או אף ישמעאל, ולכן היתה להם מסורות אודות דמות אב קדום בשם יצחק, שהוא אבי "עשו הוא אדום", והדבר הביא לשילובו של יצחק בדרך זו. משפחות אדומיות-ישמעאליות שהפכו לחלק בלתי נפרד משבט יהודה לא יכלו שלא לשלב את מוצאם שלהם באבות העם הישראלי^[2]. כך או אחרת, מכיוון שמטרת העורך היתה לבנות עבר היסטורי המשותף לשתי הממלכות, לצורך יצירת זהות אחת הנבדלת משאר העמים, יצר סיפור אתנולוגי, מעין "נוסח משולב"^[3], היוצר זהות אתנית אחת לכולם.

ניתוח הסיפורים השונים על אברהם ויעקב מחזק את הסברה כי הסיפורים של ממלכת ישראל בנוגע ליעקב אבינו הינם עתיקים יותר מהסיפורים על אברהם שנוצרו בממלכת יהודה. הסיבה לכתיבתם של הסיפורים על אברהם הבונה מזבחות גם במקומות המצויים בממלכת ישראל, כמו שכם ובית אל, היתה לקשור גם את אברהם, האב הקדמון של ממלכת יהודה, עם אותם מקומות שהיו מקודשים בממלכת ישראל, בהיותו אבי האומה כולה. הסיפורים על אברהם נוצרו בחלקם כפולמוס סמוי למסורות של ממלכת ישראל אודות יעקב. מטרתם היתה להציג את אברהם כמי שקדם ליעקב באותם מקומות הפולחן המקודשים. בבסיס ההשערה הזאת ניצבת העובדה שניתן להבחין בכך שסיפורים אחדים על אברהם נכתבו רק כ"רפליקה" לסיפורים על יעקב, ואברהם מתואר כנודד בארץ "לאורכה ולרוחבה", צפונה ודרומה.

המחשה לכך שבמקור סיפורי האבות היו נפרדים אלו מאלו ניתן לראות שכאשר מסופר על יעקב שמגיע לשכם ובית אל, אין זכר בסיפור עצמו לכך שאברהם כבר ביקר שם קודם, דבר המתבקש מאוד בנסיבות העניין. אפילו כשמסופר שיעקב מקים מזבחות במקומות אלו בהם היה אברהם, אין מוזכרת כלל העובדה שאברהם כבר הקים שם מזבח לפניו. כך גם אין אברהם פוגש את נכדיו מיצחק, הלוא הם יעקב ועשיו, ויצחק לא פוגש את נכדיו מיעקב בנו, עשרת השבטים ודינה. הסיבה לכך הינה שמחברי סיפורי יעקב לא ידעו כלל על סיפורי אברהם, שכניראה עדיין לא נכתבו. וכך מנסח את הדברים גיא דרשן:

"יש מקום להניח אפוא כי המקומות הצפוניים בנדודיו של אברהם נוספו בהשפעת סיפורי יעקב על מנת לשוות לדמותו אופי כלל ישראלי. כך גם בעניין המסורות הקושרות את אברהם לאזור באר שבע ומישור החוף הדרומי...המסורות על מישור החוף הדרומי ואזור באר שבע נקשרו מלכתחילה ליצחק, אך אברהם הפך בשלב כלשהו לאבי האומה כולה, ונקשרו לו מסורותיהם של שאר האבות, וכך הפך מסלול נדודיו תקדימי בעבור שאר האבות, בחזקת 'מעשה אבות סימן לבנים'. הצבתו של אברהם בראש הגנאלוגיה הישראלית הכללית גרמה אפוא לדמותו של אברהם לספח את מסורות שאר האבות, הן של יצחק, הן של יעקב האב האפונימי של ישראל"^[4].

דברים דומים אומר שמאי גלנדר אודות בניית "המסגרת המשפחתית" של דמויות האבות:

"המבנה של סיפורי האבות...אינו אלא מבנה מלאכותי ומגמתי, וממקומות אחדים במקרא, ובייחוד בספרות הנבואה, אפשר ללמוד שמדובר בצירוף מאוחר יחסית של שלוש דמויות נפרדות, שמעיקרן היו שייכות לתקופות שונות, וזיקתה של כל אחת מהן למקומות אחרים...ושסיפורי יעקב משרתים מגמות צפוניות, וסיפורי אברהם מגמות דרומיות"

"יעקב בבואו לבית אל ולשכם בונה שם מזבחות ואינו יודע כלל על המזבח שכבר בנה שם אברהם"^[5].

דוגמה נוספת ניתן לראות בתנאים שמציב יעקב ליהוה לפני שהוא מוכן לאמץ אותו כאל. מהסיפור עולה שיעקב אימץ את פולחן יהוה, לא כאמונה שירש מאביו יצחק ומסבו אברהם, אלא רק בעקבות חוויה אישית, ולאחר "בדיקת יכולת" של יהוה לספק את צרכיו (בר' כח כ-כא) "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּש, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים".

דוגמה נוספת לכך שהסיפורים על האבות היו במקורם נפרדים אלו מאלו ניתן לראות בכך שבסיפור ההתגלות הראשונית של יהוה ליעקב, האל כלל אינו מזכיר את ההבטחות הדומות שכבר הובטחו לאברהם בדבר הנחלת ארץ כנען לזרעו (בר' כח יד) "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". וכך מנסח את הדברים אלכסנדר רופא:

"כתוב זה מלמד אותנו שכאן התחילה אמונתו של יעקב בה'. הווי אומר, אין אמונתו בה' נחלה שבאה לו מאבותיו, אלא היא תוצאה של התגלות עצמאית... אין בדברי יעקב אפילו הרמז הקל ביותר להבטחות החשובות שנתנו לו בדבר הנחלת הארץ...תיאור ההתגלות ליעקב משוחררת מכל זיקה להתגלויות ה' לאברהם וליצחק"^[6].

המחשה נוספת לכך שסיפורי האבות היו במקורם נפרדים אלו מאלו ניתן לראות בשמו של האל כפי שמופיע בכל אחד מהמקורות. לפי הסיפור על אברהם, כשהוא מגיע לבית אל ולשכם ובונה בהם מזבח, הוא קורא בשם "יהוה" (בר' יב ח) "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה". השם יהוה, כזכור הוא שֵׁם עליו מבוסס שמה של ממלכת יהודה, יהו-ד-ה. לעומת אברהם, יעקב קורא בשם "אֵל" ולא בשם "יְהֹוָה" (בר' לג כ) "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". השם "אל" הינו שֵׁם תיאופורי עליו מבוסס שמה של ממלכת ישראל, ישר-אל. כמו כן המקדש הראשי שבממלכת ישראל ניקרא על שם האל "אל", "בית אל", ואילו מקדש ירושלים ניקרא על שם "יהוה", "בית יהוה".