אגדות פולחן
אגדות פולחן אלו אגדות שמתמקדות במתן הסברים על היווצרותם של אתרי פולחן ומקור קדושתם. אגדות פולחן גם מנסות לתת הסבר לטעמי האיסורים והמצוות. כך לדוגמה מצוות ברית המילה, שכניראה נהגה בקרב הישראלים הקדומים, הוסברה בהיותה "אות" בין יהוה לזרעו של אברהם (בר' יז יא) "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם". המנהג שלא לאכול את גיד הַנָּשֶׁה הוסבר במאבק מסתורי שהיה ליעקב עם המלאך כשבמהלכו של מאבק זה נוצרה צליעה בירך יעקב (בר' לב לב) "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה". יתכן מאוד ומנהג אי אכילת גִּיד הַנָּשֶׁה קדום יותר ודבר אין לו עם האגדה שנוצרה רק כדי לתת הסבר "לאומי" או "דתי" למנהג הקדום.
קדושתם של אתרי פולחן הוסברה בדרך כלל בכך שהיתה בהם התגלות של האל או הקמת מזבח במקום על ידי אחד מהאבות. כך למשל מקור קדושתו של מקדש שכם נובע מהעובדה שאברהם בנה שם מזבח (בר' יב ו) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם ... וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו". קדושת בית אל, עיר שהיה בה המקדש המרכזי של ממלכת ישראל, הוסברה בהקמת המצבה במקום על ידי יעקב (בר' כח, יט-כב) "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים".
הממצאים הארכאולוגיים מראים כי במקרים רבים מקומות פולחן שהיו מקודשים עוד מקדמת דנא ע"י עמים קדומים המשיכו להיות מקומות פולחן קדושים גם כשהגיע עם אחר למקום, תופעה המוכרת בשם "המשכיות הקדושה".