הבנה חדשה בקריאת הטקסט

היכולת להבין את הדינמיקה של השיבושים עוזרת לנו לפענח מילים או משפטים שאינם ברורים. כך למשל, הכרת שיבוש מסוג החלפת האות ד' באות ר' וההפך (שיבושי ד'-ר'), עוזרת לנו להבין את המילה "אַחַר" המופיעה בבראשית (כב יג) "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ". לצירוף "אַיִל אַחַר" אין משמעות ברורה. יתכן לראות במילה "אַחַר" שיבוש של המקור בו היה כתוב "איל אחד". ראיה לכך ניתן לראות בתרגום השבעים ובנוסח השומרוני בהם כתוב, "איל אחד" ולא "איל אחר".

מילה נוספת המתבהרת הינה "וַיִּצְטַיָּרוּ" שבפסוק (יה' ט ד) "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן". כפי הניראה האות ד' המקורית התחלפה באות ר', כך שיש לקרוא את המילה כ"ויצטיידו", כפי שמופיע ברוב עדי הנוסח. חיזוק נוסף למסקנה זו הנה שמילה זו במשמעות של "הצטיידות" מופיע מיד בהמשך הטקסט (יהו' ט יב) "זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם".

מילה נוספת המתבהרת בעקבות הכרת תופעת חילופי ד'-ר' הינה פיענוח המילה היחידאית^[1] "מַדְהֵבָה" שפשרה אינו ברור. המילה מופיעה בישעיה (יד ד) "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ, אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה". ניתן בהחלט לשער שגם כאן המדובר בשיבוש מסוג חילופי ד'- ר', כך שיש לקרוא כאן את המילה "מַדְהֵבָה", כ"מרהבה". השורש רה"ב משמעותו גאווה או גאוותנות, ואכן המילה "נֹגֵשׂ", מקבילה בפסוק למילה "מרהבה". ראייה לכך שהמילה "מרהבה" היא הפירוש הנכון ניתן לראות בספר ישעיה עצמו (ג ה) בו מופיעה המילה "יִרְהֲבוּ", גם כן מהשורש רה"ב, כאשר גם בפסוק זה מופיעה המילה "נגש" (יש' ג ה) "וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד". המסקנה מתחזקת עוד יותר לאור העובדה שבמגילת ישעיהו שבמגילות קומראן ((1QIsa (a), כתוב בפסוק הזה "מרהבה" ולא "מדהבה"^[2].

מילה נוספת שמובנה מתבהר לאור תופעת שיבושי ד'-ר' הינה הבנת המילה "הֲדוּרִים". בפסוק בישעיהו (מה ב) "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר, דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ". לא ברור פשר המילה "הֲדוּרִים", ואיך מיישרים את אותם ה"הֲדוּרִים". כפי הניראה המילה "הֲדוּרִים" הינה שיבוש של המילה "הררים", ומאוחר יותר הוספה גם האות ו'. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא במגילת ישעיהו ממגילות ים המלח שם מופיעה המילה "הררים" ולא הדורים^[3].

הבנת סוג זה של שיבושים, יכולה לסייע לנו להבנת המילה "חֲרוּשָׁה" המופיעה בירמיהו (יז א) "חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם", ומשמעותה בהקשרו של הפסוק איננה ברורה. ניתן גם כאן להניח שהמדובר בשיבוש הנובע בדמיון הגרפי שבין האות ש' לאות ט', כך שהאות המקורית היתה "ט" שהוחלפה באות "ש", ולכן יש לקרוא את המילה "חרוטה" במקום "חרושה", כלומר, "חרוטה על לוח לבם", במשמעות מטאפורית "כתובה בליבם". חיזוק לכך ניתן לראות בפסוקים אחרים בהם אכן מופע הצירוף "לכתוב על הלב", כמו במשלי (ג ג וכן משלי ז ג) "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ".

יש לציין כי גם התגליות ארכיאולוגיות של הספרות האוגריתית תרמה לפיענוח ביטויים סתומים במקרא. אחת הדוגמאות המפורסמות הינה פיענוח המושג הלא ברור (שמ"ב א כא) "שְׂדֵי תְרוּמֹת" המופיע בקינת דוד. לא ברור ההקשר של ביטוי זה בקינה זו ופירושים רבים ולא משכנעים ניתנו לו. בפסוק זה נאמר "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם, וּשְׂדֵי תְרוּמֹת, כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים". הפיתרון לתעלומה הופיע בעלילות אַקְהַת שנמצאו באוגרית^[4] ובקינה זו מופיע פסוק דומה המקביל במשמעותו, "בל טל בל רבב, בל שרע תהמתם" שמשמעו "אל טל ואל מטר שלא ישתרעו מי התהום". מכאן ניתן להבין כי "תרומות" הינו שיבוש של המילה המקורית "תְּהֹמֹת", כלומר מי תהום. מכאן, שקללת דוד על הר הגלבוע, שם מתו בקרב שאול המלך ויונתן בנו, מתכוונת לומר "אל טל ואל מטל ואל (השתרעות) מי תהום". וכך מנסח את הדברים אליעזר (אד) גרינשטיין:

"לעיתים המקבילה האוגריתית מאפשרת לנו לשחזר את הטקסט המקראי המקורי. כאשר התאבל דנאל על בנו אקבת הוא הטיל על הארץ קללת בצורת:'בל טל בל רבב/ בל שרע תהמתמ/ בל טבנ קל בעל' (אל טל אל מטר...אל מתיקות קול בעל). המשורר העברי ניסח את קינת דוד על שאול ועל יהונתן ידידו האהוב כך שהדברים רומזים בעליל לדברי דנאל הקלאסיים (שמ"ב א כא) "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת". הדמיון בין 'בל טל בל רבב' ובין " אַל טַל וְאַל מָטָר" (עם שינוי מילה פיוטית לגשם באוגריתית למילה פיוטית בעברית) אינו משאיר ספק שהקטע המקראי הושפע מהמקור האוגריתי. את הביטוי הסתום בצלע האחרונה ' וּשְׂדֵי תְרוּמֹת' יש לתקן על פי המקור האוגריתי:'ושרע תהומות'. המילה 'שרע' מלשון להשתרע, ידועה גם בעברית"^[5].

מילה נוספת שפוענחה בעת החדשה בזכות כתבי אוגרית הינה המילה "בְּצִקְלֹנוֹ" המופיעה בפסוק (מל"ב ד מב) "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ". הפרשנות ייחסה למילה משמעות של "תיק" או "תרמיל", על אף שפרשנות זו לא ידעה להסביר מאיזו מילה ואיזה שורש בעברית נגזרת מילה זו. הפיתרון לתעלומה הגיע מתגלית "עלילת אַקְהַת" מאוגרית ממנה עולה כי משמעות המילה "בַצְקֶל" הינה "שיבולת של כרמל", כלומר שיבולת טריה, ודבר אין לה עם תיק או תרמיל. וכך מופיעה המילה בעלילת אקהת:

"ראה את הבַצְקֶל בשדה ואמר: אאחל נא לבַצְקֶל שיעלה ויפרח בשדה, עד שיאספך אַקְהַת הגיבור וישימך באסם. המשיך דַנאֵל לרכוב, וירא את השיבולת ויאמר: "אאחל נא לשיבולת שתעלה ותפרח עד שיאספך אַקְהַת הגיבור וישימך באסם".