היחס לעבד -המקור הכהני מול הדוייטרונומיסטי
כאשר עבד עברי אינו מעוניין להשתחרר מעבדותו אלא מעדיף להישאר עבד של אדונו, נערך טקס מיוחד של "רציעת האוזן" של העבד כדי שיהפך ל"עבד עולם". המקורות השונים נחלקים בשאלה היכן נערך טקס רציעת האוזן. לפי המקור הכהני שבספר שמות יש להגיש את העבד ל"מקום קדוש" (שמ' כא ו) "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים... וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ". ניתן להניח שהיה שם כהן או מקדש או במה מקודשת ("אֶל הָאֱלֹהִים"). לעומת זאת , לפי ספר דברים אין כל איזכור ל"הָאֱלֹהִים". הטקס נערך בין האדון לעבד במעמד פרטי ולא ציבורי (דב' טו יב-יז) "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי ... וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת". וכך מנסח את הדברים יעקב חיים טיגאי:
"מהמלים 'אֶל הָאֱלֹהִים' נראה שבספר שמות היה לטקס אופי דתי, והוא מתקיים בדלתו של מקדש בקרבת בית האדון (מכאן יובן מדוע נשמטו מילים אלה בספר דברים המצווה לבטל מקדשים מקומיים). השמטת המילים 'אֶל הָאֱלֹהִים' בספר דברים מלמדת כניראה על ביטול האופי הדתי של הטקס; הוא חילוני לגמרי"[1].
- יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל, פירוש מדעי למקרא, דברים, כרך א', הוצאת מאגנס האונ' העברית בירושלים, עמ' 425. בהקשר זה מוסיף יאיר זקוביץ "אף טקס השיעבוד משתנה בספר דברים...טעם השינוי: בעוד שספר שמות מכיר מציאות של מקדשים מקומיים, הרי דברים מניח את ריכוז הפולחן כמובן מאליו, וכתוצאה ממציאות זו מוציא עניינים שונים מתחום הקודש ומעבירם אל החול" (יאיר זקוביץ, מבוא לפרשנות פנים מקראית, רכס הוצאה לאור,1992, עמ' 102).