חוק החרם הייחודי לספר דברים וביטויו בספר יהושע
ספר דברים הנו הספר היחיד בתורה המצווה על "החרמה" של תושבי הארץ[1], כלומר השמדת העמים המקומיים של כנען[2] (דב' ז א):
"כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ ... הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ...וְהִכִּיתָם. הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".
(דב' כ יז) "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ", וכן (דב' לא ג) "יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם".
גם ציווי זה ייחודי לספר דברים. הציווי הקדום לספר דברים, מצווה רק על גירוש עמי כנען ובשום אופן לא להשמידם, כך לדוגמה (שמ' כג כח-ל) "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ... מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ", וכן (שמ' לד יא) "הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי".
ספר יהושע, שעניינו כיבוש הארץ, נכתב בעריכת "האסכולה הדויטרטנומיסטית" ולכן מתאר בו כיצד בוצע בפועל הציווי להחרים את תושבי הארץ מיד עם כיבושה, בהתאם לאמור בספר דברים (יהו' ו כא) "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב". ספר יהושע עושה מאמץ להדגיש כי הצווי שבספר דברים בוצע במלואו תוך שהוא חוזר על מעין "שבלונה ספרותית" על המילים: "וַיַּכּוּהָ", "לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד", "וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ", כפי שניתן לראות בפסוקים הבאים (יהו' י לז-מ):
"וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ לְפִי חֶרֶב ... וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד ... וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ, וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ...וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד ...וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ ...לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
הפועל הייחודי "להחרים" חוזר ונשנה מספר פעמים בדיוק כשם שהוא חוזר ונשנה בספר דברים.
- על משמעות המילה "החרמה" וגלגולה כותב יעקב חיים טיגאי כדלקמן: "השימוש המקורי של להחרים הוא להקדיש לאלוהים הקדשה חמורה ובלתי הפיכה. המשמעות "להשמיד" התפתחה כניראה מהנוהג להמית אנשים מוחרמים, השמדה מתוך מוטיבציה דתית" (יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל, פירוש מדעי למקרא, דברים, כרך א', הוצאת מאגנס האונ' העברית בירושלים, עמ' 153). לדעת משה וינפלד "עצם מושג החרם הוא קדום, כמובן, ונעוץ במלחמות קיום בין עמים ששאפו להשמיד זה את זה. העורך הדבטרונומיסטי סיגל לו את מוסד החרם הקדום, אמנם בצורה תיאורתית, ויישם אותו לכל עמי כנען" (משה ויינפלד, מיהושע עד יאשיהו, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ב 1992, עמ' 233).
- "דין החרם המשנה תורתי בעניין כיבוש הארץ הינו השמדת תושבי הארץ הקדומים מחשש עבודה זרה:'למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם" (יאירה אמית, מקרא לישראל-פירוש מדעי למקרא, שופטים, בעריכת שמואל אחיטוב, מאגנס האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ט, עמ' 37).