דמות האל במקור היהויסטי
המקור היהויסטי (מקור בו שם האל הנו "יהוה") מתאפיין כסיפור יותר "ארצי" במובן זה שתאורי האל גשמיים יותר. מקור זה משרטט את האל ככזה שבא במגע עם העולם הפיסי, כמו לדוג' (בר' ג ח) "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהֹוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם". בסיפור הבריאה השני (השייך למקור היהויסטי) פעולות פיסיות רבות מיוחסות ליהוה, כמי שעושה בעצמו את הפעולות ולא רק מצווה שיתבצעו, בניגוד לפעולות המיוחסות ל"אלהים" בסיפור הבריאה הראשון השייך למקור האלוהיסטי. בסיפור השני יהוה "המטיר", "יצר", "נפח", "נטע", "הצמיח", "לקח", "ציווה", "אמר", "הפיל תרדמה", "סגר", "בנה", "הביא", והוא זה שבעצמו בא במגע עם החומר. מאוחר יותר מסופר שיהוה עשה כותנות לאדם וחוה ואף הלביש אותם בעצמו (בר' ג כא) "וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". גם בחלק היהויסטי של סיפור המבול יהוה מתגלה כבעל רגשות אנושיים כמו רגשות עצב וחרטה. מסופר על יהוה שהתחרט על כך שברא את העולם ושהוא אף היה עצוב בשל כך (בר' ו ו) "וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ". עוד פעולה פיסית המיוחסת ליהוה הינה סגירת דלתות התיבה (בר' ז טז) "וַיִּסְגֹּר יְהֹוָה בַּעֲדוֹ". כמו כן, פעולת הרחת "ריח ניחוח" של קורבן שהקריב נוח השפיעה מאוד על הלך רוחו (בר' ח כא) "וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה". המשך המקור היהוסטי מתאר את יהוה "יורד" לארץ כדי לראות מקרוב מה בדיוק נעשה במגדל בבל (בר' יא ה) "וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם". בהמשך המקור היהויסטי לתוך סיפורי האבות ניתן לקרוא על ברית בין הבתרים בין אברהם ליהוה שם האל מתגלה כלפיד אש העובר בין גזרי בעלי החיים (בר' טו יז) "וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה", תיאור התגלות האל באמצעות "לפידים" חוזר שוב במעמד הר סיני (שמ' כ טו) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם". בהמשך ספר בראשית מסופר על יהוה ששוב "יורד", כמו בסיפור מגדל בבל, והפעם כדי לראות ולבדוק את סדום "הַכְּצַעֲקָתָהּ" (בר' יח כ- כא) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה ... אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ". המקור היהוויסטי ממשיך לתוך ספר שמות, שם בסיפור הוצאת המים מהסלע מתואר יהוה כמי ש"עומד על הסלע" (שמ' יז ה-ו) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה...הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם". כך גם בסיפור מתן תורה יהוה "יורד על הר סיני" מול עיני כל העם (שמ' יט יא) "כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהֹוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי".
יהוה חושש מבני האדם- במקור היהוויסטי
במקור היהוויסטי נראה כי יהוה חושש מבני האדם. החשש הראשון מופיע בסיבה לסילוקם של אדם וחוה מגן עדן. החשש היה שהאדם יהיה כמו האל במידה ויחיה לעולם, וזאת אחרי שכבר למד להבחין בין טוב ורע כמו האל (בר' ג כב-כג) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן". חשש דומה מבני האדם ניתן לראות בסיפור מגדל בבל, שם חששו של יהוה מכך ששבני האדם יהיו מסוגלים לעשות כל אשר ברצונם, בעיה שמשום מה הוא לא חשב עליה קודם ( בר' יא ו-ז) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה, לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". כתוצאה מחשש זה פיזר יהוה את בני האדם בעולם, מבלי שמתואר כיצד הדבר נעשה, וכך גם נוצרו השפות והעמים השונים (בר' יא ח) "וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם ... כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ".