הגבלת כוחו של המלך והכפפתו לתורה ולכהונה

בעולם הקדום למלכים היתה הסמכות הבלעדית לקבוע את הפולחן בארץ, לבנות מזבחות ומקדשים, למנות כהנים, ולהשתתף בפולחן עצמו יחד עם הכהנים (על כך יורחב בפרק "כיצד באופן מעשי הונחלה תורה לעם/ המלך הוא הגוף המוסמך להכתיב לעם את "הדת" והפולחן"). לאור כוחו הרב של המלך בעיצוב הפולחן חשש בעל ספר דברים מהאפשרות של סיכול תפיסת עולמו על ידי מלך כלשהו בעתיד שיפעל למען חזרה לאלילות או בניגוד לתפישת עולמו של ספר דברים. לצורך כך הכפיף ספר דברים את המלך לספר דברים עצמו ולמוסד הכהונה. הכפפת המלך לתורה ולכהנים היתה חידוש פוליטי מהפכני שיש בו פגיעה חמורה בסמכויות המלך. ספר דברים מחייב את המלך להגות בספר התורה, לציית לו ואף להעתיק את התורה בנוכחות הכהנים (דב' יז יח-כ), "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם...לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה... וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", וכן (דב' יז כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול".

מעתה המלך אינו יכול לעשות שינויים פולחניים כרצונו. לא עוד הכהונה כפופה למלך, אלא מעתה המלך כפוף לכהונה. ספר דברים הנו היחיד העוסק במוסד המלוכה בישראל, וכל ההוראות שבו עוסקות רק בהגבלת כוחו של המלך והכפפתו לכהנים. אין בספר כל פירוט אודות סמכויותיו, ואפילו אין כל ציווי על העם לציית לו. הציווי לציית הוא לכהנים (דב' יז ט-י) "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט ...וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט, וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ ...וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ". על המלך נאסר "להרבות סוסים", "להרבות נשים" ו"להרבות כסף", שלא "להשיב את העם למצרים" ואפילו לא להתגאות (דב' יז טו-כ):

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ ... מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ ... רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה ...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד... וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול".