מבנה ספר שופטים בעריכה הדויטרונומיסטית

ניראה כי ספר שופטים נוצר על בסיסם של סיפורים גרעיניים קדומים שהיו בידי העורך, מסורות נפרדות על מנהיגים ("שופטים") מקומיים, רובם ככולם ממלכת ישראל, שנשזרו לכדי רצף עלילתי שתכליתו העברת המסר התיאולוגי לפיו קיימת השגחת יהוה על עמו מאז הכניסה לארץ. סיפורים אלו נערכו ועוצבו ברוח האסכולה הדוייטרונומיסטית. ספר שופטים מתאפיין בדגם עריכה ייחודי. הסיפורים בנויים ממוטיבים סיפוריים החוזרים ונשנים בחלק גדול מהסיפורים: בני ישראל חוטאים, יהוה מעניש אותם בשעבוד, בני ישראל "נזכרים" ביהוה וזועקים לעזרתו, יהוה נענה להם ומקים להם שופט כמנהיג המושיע והמצליח לגאול אותם, ובעקבות כך הארץ שוקטת "למספר שנים זוגי" עד שמת אותו הגואל, ושוב העם חוטא. וכך מנסחת את הדברים יאירה אמית:

"לספר שופטים מבנה משלו המייחד אותו משאר ספרי המקרא. הדבר ניכר כבר בפתיחה, המתארת את התקופה כולה על פי דגם של חזרה על שלבי התנהגות קבועים. מספר השלבים המשמשים ביצירת דגם החזרה יכול להגיע לחמישה: חטא, עונש, זעקה, ישועה, שקט, וחוזר חלילה. אולם לא בכל שימוש מופיעים כל חמשת השלבים, ויש לנמק כל מקרה לגופו חסרון של שלב, או שלבים"^[1].

דברים ברוח זו אומר יאיר זקוביץ:

"ספר שופטים מעיד על מחזוריות, שלכל אחד ממהלכיה ארבעה שלבים:העם עובד אלילים; ה' מסגירם ביד אויביהם; העם זועק לה'; ה' מקים להם שופט-מושיע, וחוזר חלילה. תמונת המחזוריות עלולה לעורר רושם מוטעה, כאילו אין חדש תחת השמש וכל מחזור דומה לקודמו, ולא היא: המחזוריות מלווה בהסלמה; לסבלנותו של ה' יש גבולות, ואט אט ניכרת פגימה גוברת והולכת ברמתם של המושיעים שהוא מעמיד לעמו"^[2].

דוגמה למחזוריות זו ניתן לראות כבר בתחילת ספר שופטים (ב, יא):

"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים...וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים ...וַיָּקֶם יְהֹוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם. וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים ...וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם...וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל...".

דוגמה נוספת למבנה מחזורי זה ניתן לראות (שופ' ג, ז-יא):

"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע...וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד...וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל...וַיָּקֶם יְהֹוָה מוֹשִׁיעַ...וַיּוֹשִׁיעֵם...וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ...שָׁנָה".

ספר שופטים מורכב אם כן מיחידות סיפוריות קטנות, סיפורים גרעיניים שנשזרו למסכת רצופה של סיפורים עם דברי קישור ביניהם מפי העורך הדוייטרונומיסטי המאוחר. דברי הקישור הללו מכונים "סיפורי המסגרת" שבתוכם משובץ "הסיפור הגרעיני" הקדום והמקומי. העורך הדוייטרונומיסטי "ניצל" את אסופת הסיפורים שהיו בידו, על אותם מנהיגים מקומיים, לצרכי מטרה שהיתה חשובה יותר בעיניו מהסיפורים עצמם, העברת המסר הכללי על הנהגת יהוה את עמו, והדגשת העונש שמקבלים בגין חטא האלילות. סביב אותם סיפורים גרעיניים "מקומיים" שהיו בידו העורך בנה העורך את אותם סיפורי מסגרת שהם בעלי בעלי ראייה "כלל ישראלית". עיון מעמיק בסיפורי ספר שופטים מגלה כי הסיפורים הגרעיניים הינם אודות שופטים מקומיים שונים שהנהיגו את עם ישראל במקומות שונים בארץ החל ממות יהושע בן נון ועד לתקופת המלוכה.

ימי המלך שאול מאופיינים כ"ימי הדמדומים", תקופה שהיא "בין שופטים למלכים" בעלת מרכיבים המשותפים לשתי התקופות גם יחד. אותם השופטים, שהיו במקור מנהיגים שבטיים מקומיים שהנהיגו רק אזור מסויים בארץ, הוצגו על ידי העורך המאוחר בסיפור המסגרת כמנהיגים לאומיים של כל העם. אשר על כן, מבחינה ספרותית חשוב להבחין בין סיפור המסגרת לסיפור הגרעיני. הַתֵּמָה הספרותית שבסיפורים הגרעיניים שונה מהתמה הספרותית של סיפור המסגרת, מה שמוביל לבחינת כל סיפור גרעיני לגופו במנותק מסיפור המסגרת.

"לשבחו" של עורך סיפורי המסגרת יאמר שהוא לא התערב בסיפור הגרעיני עצמו ובמקורות שעמדו לפניו. דעתו של העורך הדויטרונומיסטי נשמעת רק בהערותיו "בסיפורי המסגרת" ולא בסיפור הגרעיני.

על מידת הדיוק ההיסטורי של הסיפורים כותבים ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן:

"לעולם לא נדע באיזו מידה מתבססים סיפורי ספר שופטים על זכרונות אותנטיים על אודות גיבורים מקומיים וסכסוכים בין כפרים, שהשתמרו במשך המאות בדמות שירים אפיים או סיפורים עממיים. חוקרי המקרא הכירו זה מכבר בכך שספר שופטים מהווה חלק מן ההיסטוריה הדויטרונומיסטית, היסטוריה שכפי שטענו לעיל מבטאת את תקוותיה ושאיפותיה הפוליטיות של יהודה בימי המלך יאשיהו"^[3].

כדוגמה להבחנה בין "סיפורי המסגרת" ל"סיפורים הגרעיניים" נעיין בסיפור דבורה הנביאה. על פי סיפור המסגרת, כל בני ישראל עושים הרע בעיני יהוה והם "נמכרים" בידי כנען. באותה העת דבורה שופטת את "כלל ישראל" ("שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל"), ומכל קצות הארץ עולים אליה בני ישראל, כפי שמתואר (שופטים ד, א-כג):

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע ...וַיִּמְכְּרֵם יְהֹוָה בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר...וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה ...וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, ...וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט...וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... (שופ' ה לא) כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה ... וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה".

לעומת אופיו הכלל ישראלי של סיפור המסגרת, הרי שעיון בסיפור הגרעיני מעלה תמונה של קרב מקומי ביותר בו לקחו חלק שני שבטים. בקרב זה לא היו מעורבים "בני ישראל" או מספר שבטים רב, אלא רק שניים בלבד, נפתלי וזבולון, והמלחמה מתרחשת רק בגליל, בנחל קישון וכללה קרב קטן מצומצם. גם "שירת דבורה" המתארת בצורה פואטית את האירועים ניתן לזהות פיצול שבטי ברור, כשרק השבטים זבולון ונפתלי משתתפים במלחמה, תוך ביקורת על תושבי העיר מֵרוֹז שלא השתתפו במלחמה. וכך מתואר הסיפור הגרעיני:

שופטים פרקים ד-ה:

"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו ... לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה ...וַיָּהָם יְהֹוָה אֶת סִיסְרָא ... וַיָּנָס בְּרַגְלָיו... זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה. בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ ...נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם ...אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהֹוָה לְעֶזְרַת יְהֹוָה בַּגִּבּוֹרִים".

בהקשר זה יש להוסיף שהסיפור הגרעיני על דבורה הנביאה הינו סיפור המזכיר סוגה ספרותית העוסקת בסיפורים על נשים גיבורות וחזקות לעומת גברים פחדנים. המדובר בכלי ביקורתי כלפי מבנים חברתיים, ואולי הסיפור המקורי נכתב בידי אשה. על פי המסופר, דבורה ויעל הן הנשים החזקות אל מול ברק בן אבינועם הגבר ההססן. ברק פחד לצאת למלחמה ומַתְנֶה את יציאתו בהצטרפותה של דבורה (האשה !) אליו (שופ' ד ח) "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ". בנוסף, מנהיג האוייב הוכנע על ידי אשה, הלוא היא יעל אשת חבר הקיני (שופ' ד כא) "וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ".