המקור הדויטרונומיסטי
ההבדלים בין החוגים החברתיים
בעוד שספר כהנים הוא פרי יצירת הכהנים שהיו בעצם תפקידם בזיקה הדוקה לפולחן הדתי במקדשים, הרי שספר דברים מקורו בקרב הסופרים מחוגי חצר המלוכה, או חוגים ספרותיים שאינם עוסקים בפולחן. יתכן והמדובר בחוגים ספרותיים ממלכת ישראל שהגיעו לירושלים אחרי חורבן ממלכת ישראל. עיקר עניינו של החוג הכהני היה העצמת חשיבות הפולחן, הרי שחצר המלוכה והסופרים מטעמו שמו את הדגש על העצמת האחדות הלאומית והסולידריות החברתית. בעוד המקור הכהני רואה בסילוק הטומאה חזות הכל, בעל ספר דברים רואה חשיבות רבה וערך דתי בניהול הוגן של חיי החברה הישראלית. מטבע הדברים, כל חוג חברתי העלה על הכתב את הדברים שקרובים לליבו ושנראו לו החשובים ביותר. ההנהגה האזרחית מטעם המלך עוסקת בענייני ניהול הממלכה ורואה חשיבות ראשונה במעלה בסדר הציבורי ובחינוך העם להתנהגות חברתית מוסרית. חצר המלך אינה מתעניינת בפרטי הפולחן ואינה רוצה או יכולה לתעד את כלל הפולחנים במקדש בהם אין היא נוטלת כל חלק. בעוד מחברי ספר דברים הינם בעלי גישה "אנתרופוצנטרית", גישה הרואה באדם את הגורם החשוב בו יש להתרכז, הרי שבעלי המקור הכהני נוקטים בהשקפה "תיאוצנטרית" הרואה באל את מרכז העולם ותכלית הקיום, ומכאן הסיבה לתפישות העולם השונות הבאות לידי ביטוי במקורות השונים, הכהני אל מול הדויטרונומיסטי.
בחינה מעמיקה של הנושאים בהם עוסקים המקורות השונים מעלה כי החוקים והמצוות שמקורם במקור הכהני מתרכזים לא רק בתפקידי הכהנים בנוגע לניהול פולחן הקורבנות, אלא גם בנושאים רבים נוספים כגון דין אשה סוטה ותפקיד הכהן בטקס "המים המאררים"[1], בגדי הכהנים בכלל ובגדי הכהן הגדול בפרט[2], ענייני טומאה וטהרה בהם רק הכהנים מוסמכים לטפל[3], איסור על שחיטת חולין[4], תקיעה בחצוצרות בזמן הקהלת העם[5], ואף דיני המלחמה שבמקור הכהני נכלל תפקיד משמעותי לכהן[6]. יתרה מכך, הסיבה למצוות השמיטה במקור הכהני הינה כי שנה זו נחשבת כ"שבת ליהוה" (וי' כה ב) "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה", ממש כשם שהסיבה ליום השבת הינה כי האל שבת מכל מלאכתו[7].
לעומת זאת, ספר דברים עוסק בעניינים אזרחיים רבים כמו דיני מלך[8], מינוי שופטים[9], ירושה[10], הלוואה[11], הסגת גבול[12], דיני ראיות[13], דיני שחרור עבד ללא פולחן דתי[14], עונשי רוצחים בזדון או בשגגה[15], ודיני ערי המקלט שם כל אין תפקיד לכהן[16] (וזאת בניגוד למקור הכהני שם יש תפקיד לכהן). ספר דברים אינו מזכיר ולו פעם אחת את המילה "מִקְדַּשׁ", מילה המופיעה עשרות פעמים בתורה למעט בספר דברים[17].
נסקור להלן מספר דוגמאות שיש בהן להמחיש את הבדלי ההשקפות בין המקורות השונים, הכהנים והדברימי (הדויטרונומיסטי).
- "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהֹוָה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים" (במ' ה יח).
- "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי" (שמ' כח ד).
- "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (וי' יג ב).
- "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ" (וי' יז ג-ד).
- "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ, וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (במ' י ז).
- "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" (במ' לא ו), וכן "וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהֹוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן, מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְהֹוָה" (במ' לא כח-כט).
- "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בר' ב ג).
- "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דב' יז טו).
- "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דב' טז יח).
- "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר" (דב' כא טז).
- "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא, נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" (דב' טו ב).
- "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ" (דב' יט יד).
- "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד" (דב' יז ו).
- "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ... הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ (דב' טו יב-יד).
- "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם" (דב' יט ד).
- "וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל" (דב' יט יא).
- להרחבה ראה משה ויינפלד, במאמרו "זרמים תיאולוגיים בספרות התורה" (פורסם ב"בית מקרא" טז,א,(מד) תשל"א .