אתר זה רק בתחילת הבנייה, ולא עבר הגהה, עמכם הסליחה.

שערים נוספים יתווספו מעת לעת בשנה הקרובה

הקדמה-פעולות העריכה על ציר הזמן

100%

בפרקים הקודמים נסקרו המקורות השונים של התורה על ההבדלים התיאולוגיים שביניהם, שאוחדו כולם להיות מה שנקרא "ספר התורה". קיומם של מקורות שונים מביא למסקנה שבמקום אמירה כמו "התורה אומרת", יש להעדיף "מקור מסויים בתורה אומר", וזאת לאור ההבדלים והגישות השונות שלעיתים קיימים בין המקורות. רבים מספרי המקרא הינם בעצם אנתולוגיה של סיפורים וספרים קטנים שהתגבשו לספר אחד, ולכן מלאכת עריכת התורה היתה ללא ספק יצירת מופת גדולה שנמשכה אט אט במשך דורות. המדובר ביצירה שנעשתה על ידי סופרים רבים שערכו את הטקסטים שהגיעו לידיהם ואותם הם העבירו לממשיכיהם, מבלי שאף אחד יכל היה לצפות מראש את התוצאה הסופית. פעולה זו של שזירת הטקסטים ועריכתם לא נעשתה על ידי אדם אחד, ולא בתקופת חיי אדם אחד. המדובר בתהליכי איסוף, התגבשות, העלאה על הכתב, העתקה, ליטוש, גיבוש, והתאמה שנפרשו על מאות שנים. וכך מנסחת את הדברים יאירה אמית:

"רוב ספרי המקרא חוברו על ידי יותר מכותב אחד, וכי דורות של קוראים ומעתיקים, שטרחו במסירת היצירה ובהעברתה, טבעו בה את חותמם...לפי הנחה זו יש לראות ביצירה מקראית כלשהי יצירה נמשכת, פרי עיצובם של מחברים ועורכים שפעלו לאורך הדורות"[1].

דברים ברוח זו אומר יאיר זקוביץ:

"ספר התורה מעשה מרכבה, מעשה עריכה סבוך ומחוכם של יסודות שונים המייצגים תקופות שונות וזרמי מחשבה מגוונים"[2].

הגירסה שיש לנו היום הינה אם כן פרי עמל של אנשים רבים, סופרים ישראלים שחיו בעבר הרחוק והורישו לנו מורשת ספרותית עשירה ומגוונת. עריכת התורה וספרי המקרא המשיכה גם הרבה אחרי חורבן יהודה, אל תוך גלות בבל ואחר כך אל תוך ימי הבית השני ועד לסוף התקופה הפרסית ותחילת התקופה ההלניסטית, במאה הרביעית לפנה"ס.

מעטים המקומות במקרא בהם נרמזת פעולת כתיבתו של המקרא עצמה, כתיבה שכללה גם את העריכה, אך ישנם אזכורים מהם ניתן ללמוד על אותם החוגים החברתיים שעסקו בכתיבה, כשהכוונה בעיקר לכהונה, אך גם לחצר המלך ויצירות הנביאים ותלמידיהם. נסקור להלן את חוגי הכתיבה העיקריים שבתנ"ך:


  1. יאירה אמית, מקרא לישראל-פירוש מדעי למקרא, שופטים, בעריכת שמואל אחיטוב, מאגנס האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשנ"ט, עמ' 5.
  2. יאיר זקוביץ, התנ"ך, מהפכת אלוהים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תש"ף, עמ' 47.

בפרק זה