"הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן"

פסוק נוסף עליו מסתמך ראב"ע לקוח מספר דברים שם משה מספר על אירועים היסטוריים שהתרחשו במהלך יציאת מצרים ומביא לשומעיו "הוכחה ארכאולוגית", מעין "ראיה" להוכחת ניצחונם של בני ישראל על עוג מלך הבשן, מלך שנחשב לענק גדול מימדים. הראיה אותה מביא משה מתייחסת לגודלו של עוג מלך הבשן שמיטתו ("עַרְשׂוֹ") היתה עצומת מימדים, עשויה מברזל, ושהיא עדיין קיימת ברמת עמון, ומי שמעוניין יכול ללכת ולראותה. ניתן לצפות במיטה זו ולהיווכח בקיומה שם כדי להבין מה היה גודלו העצום של עוג (דב' ג יא) "הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן". מכאן ניתן להסיק שמי שנזקק לסוג הוכחה שכזה, הפניה לחפץ כלשהו המעיד על גודלו של עוג, הינו דור המאוחר יותר שלא ראה את עוג, כי בני ישראל כבר ראו אותו בעצמם, ואינם זקוקים לראות את מיטת הברזל שלו^[1]. מכאן שלו משה עצמו היה כותב את הדברים לבני דורו לא היה נזקק להביא כל ראיה על גודלו של עוג. לטענת שפינוזה, הפסוק מניח ריחוק של זמן מאז המלחמה בעוג ועד להפנייה לאותה מיטיה ("ערשׂ") המצויה ברבת בני עמון^[2], וכך מנסח יאיר זקוביץ את חלקם של נימוקי שפינוזה:

"בציטוט המילים (דב' לא ט) "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה" מביע אבן עזרא את דעתו שאין אדם כותב על עצמו בגוף שלישי. ואשר לכותב המילים "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ", ברור שבימיו שלו כבר לו היה הכנעני בארץ, אך בימי משה היה גם היה, ועדיין לא נעשה דבר להעבירו מן הארץ". הכתוב בסיפור העקדה (בראשית כב, יד) "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶהאֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה" מניח כי הנקדש כבר קיים על ההר בירושלים, וזה לא הוקם אלא בימי שלמה". ואשר לערשו של עוג מלך הבשן (דברים ג, יא) "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן". הפסוק מניח ריחוק של זמן מאז המלחמה בעוג ועד הצבת ערש הענק למזכרת"^[3].

מקורות לעיון:

דברים פרק ג ("הנה ערשו"-הוכחה לקיום שריד מתקופת עוג מעיד על כתיבה מאוחרת)

(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ: