רעיון "העם הנבחר"

הרעיון שהאל בוחר בעם ישראל אינו מופיע, ולו פעם אחת, באחד מארבעת חומשי התורה הראשונים. הוא מופיע אך ורק בספר דברים^[1], ולא פחות משבע פעמים, כמו לדוגמה (דב' ז ו) "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"^[2], וכן (דב' ד לז) "כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו", וכן (דב' י טו) "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהֹוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".. בספר דברים הוא גם היחיד המתאר עם ישראל לראשונה כ"בָּנִים לַיהֹוָה" (דברים יד, א-ב) "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם".

כותב פסוקים אלו היה, ככל הנראה, פטריוט יהודאי^[3] גדול והפסוקים תואמים את הגישה "הלאומית" של ספר דברים בימים לאחר חורבן ממלכת ישראל, כשממלכת יהודה נותרה לבדה. ממלכת יהודה קלטה אלפים רבים של פליטים מישראל, ולאחר היחלשות השלטון האשורי בימי יאשיהו התעצם חלום "ישראל הגדולה" שנרקם ביהודה, להרחיב את שטחיה גם אל תוך שטחי ממלכת ישראל לשעבר לצורך התעצמות כלכלית ומדינית. על חדשנותו של ספר דברים בנושא נושא ובנושאים נוספים כותב נדב נאמן כדלקמן:

"ספר דברים מציג אפוא תפיסות רדיקליות חדשניות לא רק בתחום הפולחן ובדרכי העיצוב של האל, אלא גם באשר לדמותו ולמהותו של האל וכן באשר לקשר בינו לבין עמו.

לרעיון של אל אחד, שבחר בעם אחד, ושניתן לעבוד אותו בלא סמל פולחן מוחשי, רק במקום אחד, אין תקדים במחשבה הדתית של עם ישראל בימי בית ראשון. אין תמה שעיצוב מהפכני של הדת, הפולחן והזהות הישראלית יצר גם דחף לכתיבת חיבורים ספרותיים והיסטוריים המתארים את בני האדם, את האל ואת היחסים ביניהם באופן שיתאים לתמונת העולם החדשה שנוצרה. הופעתה של הדת החדשה במאה השביעית לפסה"נ הובילה אפוא לצמיחתן של דרכי ביטוי חדשות ומגוונות, שלחלקן אין מקבילות בספרות המזרח הקדום, ונראה לי שהיא הגורם העיקרי שהביא לצמיחתה של ההיסטוריוגרפיה המקראית במתכונתה הנוכחית"^[4].

נשאלת השאלה מדוע רעיון "בחירת האל בעם ישראל" מופיע רק בשלב כל כך מאוחר, לקראת סוף ימי הבית הראשון ביהודה ולא קודם לכם?. הסיבה לכך, וזו דעתי בלבד, קשורה ישירות לתפישת האלוהות החדשה כ"אלוהות אוניברסלית יחידה" שאין בלתה, תוך שלילת קיומם של אלים לאומיים אחרים. מרגע שיהוה אינו יותר "אל לאומי", או אל "טריטוריאלי"^[5], של עם ישראל, אלא אל של כלל העמים, התעוררה השאלה המתבקשת, מהו אם כן טיב היחסים כעת בין יהוה לעם ישראל? כל עוד האמינו שלכל עם היה אל לאומי משלו^[6], די היה באמונה שיהוה הנו אלוהי עם ישראל והוא "נעלה" יותר על שאר האלים^[7]. מרגע שיהוה נתפש כאל אוניברסלי נוצר הצורך לצקת משמעות חדשה לטיב היחסים בין האל האוניברסלי לבין עם ישראל, והפתרון היה החידוש המופיע בספר דברים ולפיו עם ישראל הנו עם "נבחר" כל שאר העמים, וכי הוא גם "עם סגולה"^[8], יקירו האהוב של יהוה בהשוואה לשאר העמים שיצר.

רעיון הבחירה בעם ישראל הנו תוצאה ישירה של המונותאיזם כי מרגע שהאל הנו גם האל של על כל עמי העולם, וכל האנושות "ילדיו", עם ישראל שומר על מעמדו הייחודי ביחס לשאר העמים כ"נבחר". אין זה מקרי שרעיון הבחירה בעם ישראל מובא בספר דברים דווקא, ורק בספר זה, ה"מקדש" את ייחודיותו של יהוה כאל יחיד תוך שלילת קיומם של שאר אלוהי העמים. אך טבעי הדבר שמעתה (דב' ז ו) "בְּךָ בָּחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים", וכן (דב' י טו) "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהֹוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם".