נוסחאות דומות- "נָס...וְגַם...וְגַם ... מֵתוּ"

נוסחה ספרותית חוזרת ("נָס...וְגַם...וְגַם ... מֵתוּ") ניתן למצוא בני סיפורים שונים שהמשותף להם דברי המבשרים למנהיג. בסיפור האחד המדובר על איש בנימין המבשר לעלי הזקן על תבוסת ישראל בקרב, וסיפור האחר על נער עמלקי המבשר לדוד על מות שאול ויונתן בקרב בגלבוע. שני המבשרים הללו מתוארים בצורה זהה לגמרי כבעלי בגדים קרועים שאדמה על ראשם.

על איש בנימין מסופר (שמ"א ד יב-יז):

"וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ...וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה".

על הנער העמלקי מסופר (שמ"ב א ב-ד):

"וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ...וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ".

המילים המשותפות בשני הסיפורים השונים הנם "וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ", "נָס", "וְגַם", "וְגַם" ו"מֵתוּ". סביר להניח כי תאור המבשר ואופן דיבורו הינו אמצעי אמנותי שאומץ על ידי כותב מאוחר שכבר הכיר את הסיפור הקדום יותר מבין השניים, מה שמעיד על ידיעותיהם של הסופרים ודרכי פעולתם.