"לֹא יוּמְתוּ" או "לֹא יָמוּתוּ"- 3 גירסאות

בספר דברים נאמר (כד טז) "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ". יתכן וספר דברי הימים משמר מסורת עתיקה יותר, או מקבילה, שם מופיע אותו הפסוק מספר דברים מצוטט במלואו אך בצורה מעט שונה. קשה לדעת אם המדובר בשיבוש או בגירסה קדומה יותר שהיתה בידי העורך. בעל דברי הימים כותב במפורש כי הוא מצטט מהתורה אלא שהציטוט אינו זהה (דה"ב כה ד) "כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ". במקום "יוּמְתוּ" נכתב פעמיים "יָמוּתוּ", ופעם אחת במקום "יוּמָתוּ" כתוב "יָמוּתוּ". גירסה שלישית לאותו הפסוק שבספר דברים ניתן למצוא בספר מלכים, וגם שם נאמר כי המדובר בציטוט מהתורה (מל"ב יד ו) "כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות יוּמָת". כאן ההבדל הוא רק במילה האחרונה של הפסוק, כתיב "ימות", קרי "יוּמָת" בלשון יחיד, בעוד שבמקור בספר דברים נאמר "יוּמָתוּ" בלשון רבים. לפנינו אם כן שלוש גירסאות לפסוק שבתורה.

סביר להניח כי בידי עורכי ספר מלכים ודברי הימים היה מונח נוסח קדום של ספר דברים שטרם התגבש^[1]. לדעת פרופ' שרה יפת, בעל דברי הימים שינה בכוונת מכוון את המילים שבספר דברים, וכתב "לֹא יָמוּתוּ" במקום "לֹא יוּמְתוּ", כדי להרחיב את התפישה שאין אדם נענש בעוון הוריו, כך שלא רק שאין להמית אדם בעוון הוריו (על ידי מנגנון הענישה של בני אדם) כגירסת ספר דברים ("לֹא יוּמְתוּ") אלא גם לא על פי הענישה האלוהית כגירסת דברי הימים ("לֹא יָמוּתוּ"). וכך מנסחת את הדברים שרה יפת:

"ספר דה"י מנסח כלל זה בשינוי שהוא לכאורה קטן: הוא הופך את בניין הופעל לבניין קל. אולם על ידי שינוי זה הוא מחולל בו שינוי מהותי: הכלל שכל אחד מת בעוונו הוא יפה לא רק לגבי מיתת בית דין אלא גם לגבי כל עונש. זהו כלל עקרוני בהנהגת העולם, אחת מתכונות הצדק האלוהי"^[2].

במידה ושרה יפת צודקת בטיעונה, ואכן בעל דברי הימים שינה במודע את הפסוק שבספר דברים, הדבר יכול להדגים את "גמישותו" של הטקסט המקראי על ידי הסופרים והעורכים בתקופה טרם עבר המקרא את גיבושו הסופי והליך הקנוניזציה.