השמטת מילים או אותיות זהות המופיעות בסמיכות
לעתים מתרחשת השמטת מילים או אותיות זהות המופיעות בסמיכות, בעיקר כשהאחת בסוף מילה והשניה בתחילת המילה שאחריה. כך לדוגמה (וי' יט ב) "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, (חסר "אני") יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם". נשאלת השאלה לאיזה חלק בפסוק שייכת המילה "אני" ("כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" או "אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם")? ניראה כי המדובר בהשמטה של המילה "אני" שהופיעה במקור פעמיים בסמיכות, כך שבמקור היה כתוב "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם".
דוגמה נוספת להשמטת אות ניתן לראות בפסוק (דב' כב כט) "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל (ל)שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו". צמד המילים "יוּכַל שַׁלְּחָהּ" מעורר קושי לשוני, שניתן ליישבו כך שבמקור היה כתוב עם אות ל' נוספת, בדיוק כפי שמופיע בפסוק המופיע מעט קודם לפסוק זה (דב' כב יט) "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו", עם האות ל' הנכפלת בסוף המילה ובתחילת המילה שאחריה. "בעל התורה תמימה"[1] עמד על שיבושים מעין אלו והביא מספר דוגמאות מפסוקים נוספים אותם הוא מפרש באופן דומה:
"דְּמִדֶּרֶךְ (=שדרך) הלשון בכמה מקומות שאות אחת אשר בסוף תיבה תשמש גם לראש התיבה שאחריה כשדרושה לאותה האות, ולכן אותה האות חסרה בהתיבה השניה או בסוף התיבה הראשונה, כמו בלילה הוא (פ' ויצא) במקום בלילה ההוא, עזי וזמרת יה במקום עזי וזמרתי יה, השמרו לכם עלות בהר במקום מעלות בהר, לא תקח האם על הבנים במקום מעל הבנים, לא יוכל שלחה במקום לשלחה, ויכתב ספר זכרון (מלאכי ב') במקום ויכתב בספר, ידעתי כיכלתוכל במקום כי יכול תוכל, והרבה כהנה"[2].