כפל מזמורים בספר תהלים
בתוך ספר תהלים ישנם מזמורים שהם הזהים כמעט לגמרי זה לזה אלא שקיים הבדל אחד עיקרי ומשמעותי ביניהם והוא שמו של האל. בחלק מהמזמורים מופיע השם כ"יהוה", ובחלק אחר של אותם המזמורים הדומים מופיע שם האל כ"אלהים". המדובר בפרקים מ"ב- עד פ"ט[1] (הספרים השני והשלישי שבתהלים במלואם) המכונים במחקר "הילקוט האלוהיסטי"[2]. בפרקים אלו ישנה העדפה ברורה לכינוי האל בשם "אלהים" במקום השם המוכר והנפוץ יותר, "יהו-ה". השם "אלהים" מופיע מספר רב של פעמים באופן ניכר ומשמעותי ביחס לשאר חלקי הספר, מה שמזכיר את תופעת "המקור האלוהיסטי" שבתורה. על הסיבות להעדפת השם "אלהים" יורחב בפרק נפרד, אך לענייננו, תופעת הפרקים הדומים יכולה להוכיח כי לעורך המזמורים לא היה קושי להעתיק מזמור מסויים תוך שינוי שמה של האלוהות הכתוב בו. שאלת השאלות היא מה היה נוסח המזמור המקורי, הילקוט האלוהיסטי או הנוסח שבשאר חלקי הספר[3].
כדי להיווכח עד כמה ידו של העורך "היתה קלה על ההדק" בבואו לשנות את שם האלוהות, נבחן את המזמורים מ (א-ח) שאינם בילקוט האלוהיסטי, בהשוואה למזמור ע (א-ו) שהוא חלק מהילקוט האלוהיסטי, ונגלה את ההבדלים הבאים בשמות האלוהות: רְצֵה יְהֹוָ-ה/ אֱלֹהִים, יִגְדַּל יְהֹוָ-ה/ יִגְדַּל אֱלֹהִים, אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר/ יְהֹוָ-ה אַל תְּאַחַר. הפסוקים זהים, אך שמות האלוהות משתנה, כפי שניתן להתרשם כדלקמן:
תה' מ א-יח
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר...(יד) לְהַצִּילֵנִי יְהֹוָ-ה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:(טו) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:(טז) יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח:(יז) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהֹוָ-ה אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ:(יח) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל תְּאַחַר:
תה' ע א-ו
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר:(ב) לְהַצִּילֵנִי יְהֹוָ-ה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:(ג) יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי:(ד) יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח:(ה) יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל אֱלֹהִים אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ:(ו) וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה יְהֹוָ-ה אַל תְּאַחַר:
דוגמה נוספת למזמורים זהים הנבדלים בעיקר בשם האלוהות ניתן לראות במזמור אלו, תהלים יד, פסוקים א-ז ותהלים נג, פסוקים א-ז:
(תה' יד א-ז)
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב:(ב) יְהֹוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים:(ג) הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד:(ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יְהֹוָה לֹא קָרָאוּ:(ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק:(ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יְהֹוָה מַחְסֵהוּ:(ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהֹוָה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
(תה' נג א-ז):
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד:(ב) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב:(ג) אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים:(ד) כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד:(ה) הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ:(ו) שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם:(ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
יש לשים לב כי בנוסף להבדלים בשם האלוהות שבמזמורים, אלהים או יהוה, קיימים גם "שיבושי העתקה", כגון (המזמורים תה' יד לעומת תה' נג): "סָר"/ "סָג", "הִתְעִיבוּ עֲלִילָה"/ "וְהִתְעִיבוּ עָוֶל", "שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד"/ "שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד" ו"יְשׁוּעַת"/ "יְשֻׁעוֹת".
- היקפו של הילקוט האלוהיסטי נחשב בעבר ככולל את הפרקים מ"ב-פ"ג, אלא שמקובל כיום להניח כי היקפו נמשך עד לפרק פ"ט (כולל), כלומר היקפם המלא של הספרים השני והשלישי שבתהלים.
- מונח שטבע פרופ' יונתן דב במאמרו, ילקוט המזמורים האלוהיסטי וכתיבת שמות האל בקומראן, מגילות: מחקרים במגילות מדבר יהודה, ח-ט (ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ע), 53–80.. על הילקוט האלוהיסטי ראה בהרחבה בקובץ פרקים המוקדשים לו בהמשך הספר.
- בקצרה יאמר כי לדעתי, בגלל הצטברותן של מספר סיבות, ובהן הלשון הייחודית לילקוט האלוהיסטי בזיקתה לשירת הים, כמו גם שמות האתרים הישראליים וריבוי מקומות הפולחן המוזכרים בו, המדובר בקובץ מקורי קדום מממלכת ישראל שעבר התאמה ליהודה לאחר חורבן ישראל. על כך יורחב בהמשך.