שיבוש עקב טעות במיקום הרווח בין המילים

כפי שהוזכר קודם, ברוב תקופת ימי הבית הראשון כל אותיות המילים נכתבו ברצף אחד ארוך, כפי שגם ניתן לראות בכל הכתובות הארכאולוגיות מאותה העת. בתקופה מאוחרת, כשהועתק הטקסט עם רווחים בין המילים, לא תמיד ידעו המעתיקים היכן יש למקם את הרווח בין המילים, בעיקר כששתי האפשרויות להבנת הכתוב ניראו הגיוניות.כך לדוגמה (איוב לח יב) נאמר "הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר (כתיב) ידעתה (קרי) יִדַּעְתָּה שחר הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ". ניתן לשער שבכתב הקדום האותיות נכתבו "ידעתהשחר", אותיות היכולות להתפרש בשתי אפשרויות, "יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר" או "ידעתה שחר". העורך המאוחר בחר להשאיר את שתי האפשרויות כ"כתיב וקרי", בקרי כתוב "יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ", ואילו האפשרות השניה מופיעה בגירסת הכתיב "ידעתה שחר מקומו". משמעות הפסוק משתנה לפי כל אחת מהאפשרויות, כך שבעוד שעל פי גרסת הקרי האל שואל את איוב "האם יִדַּעְתָּה את השחר היכן צריך להיות מקומו"^[1], ואילו על פי גירסת הכתיב האל שואל את איוב האם הוא יודע היכן מקומו של השחר.

דוגמה נוספת של שיבוש מסוג זה ניתן לראות בפסוק (איוב לח א) "וַיַּעַן יְהֹוָה אֶת אִיּוֹב (כתיב:) מנהסערה (קרי:) מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַר".

דוגמה מעניינת נוספת הינה בשם "יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי" המופיע כשמו של אחד מגיבורי דוד (דה"א יא יא) "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד, יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי". בפסוק המקביל מופיע שם זה כ"יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי" (שמואל ב כג ח ) "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי". סביר מאוד להניח כי טעות בחלוקת האותיות הביאה לשיבוש זה. במקור הופיע השם ללא הפרדה בין האותיות כ"ישבשבתתחכמני", והמעתיק האחד פירש את האותיות שלא היו ברורות כנראה כמתכוונות לומר "יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי" ואילו המעתיק האחר פירש את רצף האותיות כ"יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי"^[2].

דוגמה נוספת לשיבוש עקב טעות במיקום הרווח ניתן לראות בפסוק (דב' לג ב) "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר ...מִימִינוֹ (כתיב) אשדת (קרי) אֵשׁ דָּת לָמוֹ". בכתיב נאמר "אשדת" ואילו בקרי המילה מפוצלת לשתי מילים, "אֵשׁ דָּת". שני קשיים מתעוררים בגירסת הקרי "אֵשׁ דָּת". האחד, מה פשר משמעות הצירוף "אש דת". הקושי השני נובע מכך שהמילה "דת" היא מילה מאוחרת, ממוצא פרסי, והתגלגלה לשפה העברית רק בתקופה מאוחרת יותר, בימי בית שני^[3], הרבה לאחר זמן כתיבת השירה בספר דברים. בהנחה והצירוף "אֵשׁ דָּת" הינו שיבוש, מהי אם כן משמעות המילה המקורית "אשדת"? יתכן והכוונה לשם של מקום בשם "אַשְׁדֹּת" ובשמו המלא (דב' ד מט) "אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה", אותו כבשו בני ישראל קודם. פירוש זה תואם את רוח הפסוק המציין שמות של מקומות בהם הופיע יהוה (דב' לג ב) "יְהֹוָה מִסִּינַי, בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אַשְׁדֹּת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ". פירוש אחר מציע כי משמעות המילה "אשדת" היא מורדות הרים^[4].

דוגמה נוספת לשיבוש בעקבות טעות במיקום הרווח ניתן לראות בפסוק (יח' מב ט) "(כתיב) ומתחתה (קרי) וּמִתַּחַת (כתיב) לשכות (קרי) הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה". גירסת הכתיב בה נאמר "ומתחתה לשכות" תוקנה ל"וּמִתַּחַת הַלְּשָׁכוֹת", באמצעות שינוי מקום הרווח.

באמצעות יכולתנו לזהות סוג זה של שיבוש ניתן לפענח פסוקים שיש בהם קושי בהבנת הכתוב, גם במקומות שאין בהן גרסאות כתיב וקרי, ולהלן מספר דוגמאות. ברכת יעקב לבנו אָשֵׁר פותחת במילים (בר' מט כ) "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ". הקושי בקריאת הפסוק הינו שלא ברור מדוע רק שמו של אשר, מתוך כל שמות בני יעקב הנזכרים באותה הברכות, מופיעה התחילית מ'. בנוסף, לא ברורה משמעות המילים "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ", מה באה האות מ' לומר? סביר בהחלט לומר כי גם כאן היתה כאן חלוקה לא נכונה של האותיות, כשהכוונה לאותיות המילים שבסוף הפסוק הקודם בו נאמר (בר' מט יט) "גָּד- גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב". בהכירנו את השיבוש מסוג רווח שגוי בין אותיות, יתכן בהחלט להניח כי במקור היה כתוב ברצף של אותיות "עקבמאשר", וכי כוונת הכתוב במקור היתה לומר "עֲקֵבָם" (כלומר "גָּד- גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עֲקֵבָם" (את העֲקֵב שלהם), ורק אחר כך "אָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ", ללא האות מ'. מכאן שהרווח בין המילים צריך להיות אחרי האות מ', ששייכת לסופו של הפסוק הקודם.

דוגמה נוספת ניתן לראות בפסוק (הושע יד ג) "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ". לא ברור פשט המילים "פָרִים שְׂפָתֵינוּ". ניתן להניח כי במקור היתה כתוב (ללא רווחים) "ונשלמפרימשפתינו", כשכוונת המילים היתה "ונשלם פרי משפתינו". האות מ' שוייכה בטעות למילה "פרי" במקום למילה "שפתינו". המשמעות המוצעת, "לשלם פרי משפתינו" עולה בקנה אחד עם השפה המקראית. המילה "פרי..." משמעותה במקרא "תוצאה", כמו "פרי מעללים" (יש' ג י) "פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ", או "פרי מחשבות" (יר' ו יט) "שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם". כך גם כאן, ניתן להניח כי חלוקת המילים צריכה להיות "נְשַׁלְּמָה פְּרִי מִשְּׂפָתֵינוּ", כלומר נשלם את מה שפינו התחייב. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הפסוק כולו (הושע יד ג) "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָה, אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים (=פרי מ) שְׂפָתֵינוּ".

ע"פ מדרש חז"ל, אין כלל שיבוש לפנינו (במדבר רבה, קרח, יח) ומשמעות המילים "פָרִים שְׂפָתֵינוּ" הנה שהתפילה ("שְׂפָתֵינוּ") היא תחליף לפרים שהוקרבו בבית המקדש. מדרש זה אינו מכיר בתופעה של שיבושים במיקום הרווחים בין המלים.

דוגמה נוספת ניתן לראות במילים (תה' סח יח) "אֲדֹנָי בָם סִינַי". הקושי בפסוק שלא ברור מה פשר המילים "בָם סִינַי". כפי הנראה גם כאן המדובר בשיבוש בהעתקה בחלוקת המילים, כך שהמקור היה כתוב ברצף "אדניבמסיני", ללא אמות הקריאה אהו"י. המעתיק הניח רווח במקום הלא נכון, ולכן כתב "בם סיני" במקום "בא מסיני". חיזוק למסקנה שזו כוונת הפסוק, שהאל בא מסיני, ניתן לראות בפסוק מקביל בספר דברים (לג ב) "יְהֹוָה מִסִּינַי בָּא".

דוגמה נוספת לשיבוש מסוג זה ניתן לראות בפסוק (שמ"א א כד) "וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת", לכאורה הכוונה לשלושה פרים. הקשיים שמתעוררים הינם מדוע שיהיו שלושה פרים, והרי אדם מביא קורבן (או זבח) פר אחד לכל היותר, ולא שלושה. קושי נוסף מתעורר בקריאת הפסוק העוקב אחריו שם כתוב (שמ"א א כה) "וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר", מכאן שהיה רק פר אחד ולא שלושה. המסקנה המתבקשת כי גם כאן, הכיתוב המקורי היה "בפרמשלש" ללא רווח בין המילים, ובשלב ההעתקה המאוחר יותר פוצלו האותיות עם רווח במקום הלא נכון. קריאת הכתוב הנכונה הינה "בפר מְשֻׁלָּשׁ" במקום "בפרים שלושה", כשהכוונה לפר בן שלוש שנים. לגיל שלוש היתה משמעות פולחנית שאיננו יכולים לעמוד על טיבה, כפי שניתן לראות בברית בין הבתרים גם שם מוזכר גיר שלוש (בר' טו ט) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל". חיזוק למסקנה זו מגיע מתרגום השבעים שם גם נכתב "בפר משולש" (ולא "בפרים שלושה") והחיזוק השני מגיע מאחת ממגילות קומראן שם נכתב "פר בן בקר משולש". וכך מנסחת את הדברים צפורה טלשיר^[5]:

"ההבדל בין נוסח המסורה 'בפרים שלשה' לגירסה המשתקפת בתרגום השבעים 'בפר משלש' מתבאר היטב כשיבוש מעתיקים שנוצר על ידי חלוקה מוטעית של המילים.סביר להניח שהגירסה המקורית היא 'בפר משלש', כלומר בפר בן שלוש שנים (השוו בראשית טו ט "עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ"). ההמשך מוכיח, שהרי כתוב (שמ"א א כה) "וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר".

דוגמה נוספת לסוג זה של שיבוש מביא יאיר זקוביץ:

"דוגמה לחלוקה מוטעית לתיבות, שמא כתוצאה של כתיבה רצופה, ללא חלוקה לתיבות בעבר הרחוק:"וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה... מַה מַשָּׂא יְהֹוָה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא" (ירמיה כג, לג), ויש לגרוס "אַתֶּם הַמַּשָּׂא" (כך בתרגום השבעים ובוולגטה)"^[6].