היכן המילים "גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם"

ספר דברים (כג ד) מצווה כי "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם". המדובר בחידוש דתי מסוף ימי הבית הראשון, בימי המלך יאשיהו, האוסר הצטרפות של עמונים ומואבים לקהל ישראל, איסור שאינו מופיע בשאר החומשים. פסוק זה שבספר דברים מצוטט בספר נחמיה, שמדגיש שהמדובר בציטוט מהתורה (נח' יג א) "בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם". הציטוט בספר נחמיה אינו כולל את אמצעו של הפסוק המצוטט בו כתוב, וחסרות בו המילים "גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם". ניראה כי גם כאן הציטוט בספר נחמיה מהווה נוסח קדום של ספר דברים שלא כלל את המילים החסרות.

חיזוק לכך שאכן המדובר בנוסח קדום של ספר דברים ניתן לראות בכך שבגירסת ספר דברים, היא הגירסה המאוחרת לספר נחמיה (כלומר, לאחר שהוספו בו המילים החסרות בספר נחמיה), ישנם סימנים ל"חזרה מקשרת" המעידים על "תחיבה" מאוחרת^[1]. בספר דברים מופיע "חזרה המקשרת" במילים "בִּקְהַל יְהֹוָה", החוזרות פעמים בפסוק וזאת ללא כל צורך ענייני ("בִּקְהַל יְהֹוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל יְהֹוָה"), כך שבין שתי החזרות הללו מופיעות המילים החסרות בספר נחמיה.

עוד יש לתת את הדעת שבציטוט בספר נחמיה, ספר שאינו מסתייג משימוש בשם "יהוה", מופיע שם האלוהות כ"האלהים", בהא הידיעה, ולא "יהוה" (נח' יג א) "לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם", בניגוד לספר דברים הנוקט בשם "יהוה" (דב' כג ד) "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה". הסברים שונים יכולים להיות לכך, שיידונו בפרקים שונים, כולל האפשרות בדבר מוצאו "הישראלי" (ממלכת ישראל) של ספר דברים.

בהקשר זה של איסור צירוף העמונים והמואבים ל"קהל יהוה", יש להעיר מחוץ לנושא דיוננו, כי דווקא שושלת מלוכת בית דוד מורכבת על פי המסורת המקראית ממוצא עמוני ומואבי, וליתר דיוק "עמונית" ו"מואבית". דוד המלך הינו צאצא של רות המואביה^[2] (לפי המסופר במגילת רות פרק ד') והמלך רחבעם, ממשיכה הלגטימי של שושלת בית דוד, הוא בנו של אשה עמונית בשם נעמה שנשא המלך שלמה (מל"א יד לא) "וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו ...וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית". בנוסף, שושלת בית דוד מקורה גם בכנענים, עם שאסור היה להינשא איתם אלא חובה היה להשמידם^[3]. אבי שבט יהודה, ממנו יצאה שושלת בית דוד, נישא לאשה כנענית (בר' לח ב) "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". גם תמר, ממנה יצאה שושלת בית דוד, בית פרץ^[4], היתה ככל הניראה כנענית בעצמה. נראה כי האיסור על כניסתם של עמונים, מואבים וכנענים לא היה מוכר בתקופות קדומות בקרב העם, לפחות עד למהפכת ספר דברים. כך למשל מסופר על עמונים ומואבים, שהצטרפו כניראה לעם הישראלי. "צלק העמוני" היה אחד מגיבורי צבאו של דוד וחייליו של עשאל אחי יואב בן צרויה (שמ"ב כג לז) "צֶלֶק הָעַמֹּנִי, נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה". כמו כן גיבור מואבי נוסף בשם יִתְמָה מוזכר (דה"א יא מו) "וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי".