שינוי שמות מסיבה תיאולוגית

לעיתים שונו שמותיהם של דמויות מסיבות תאולוגיות, בעיקר שמות שהעידו "כִּמְסִיחוֹת (כִּמְשִׂיחוֹת) לְפִי תֻּמָּן" על הפולחן "האלילי" שרווח בעם ישראל לאורך ימי הבית הראשון. האל "בעל" היה האל שהישראלים הקדומים עבדו בין השאר במקביל לאל יהוה, לכל אורך ימי הבית הראשון, כפי שהתנ"ך מספר על כך פעמים רבות^[1]. את הבושה בפולחן הבעל הכנעני ניתן לראות בדברי הנביא ירמיהו שחי בסוף ימי הבית הראשון המרמז בדבריו במילה "בֹּשֶׁת" על פולחן הבעל (יר' ג כד) "וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ...נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ, כִּי לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה". דברים דומים אומר הנביא "ישעיהו השני"^[2] (מב, יז) "יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ", וכן (יש' נד ד-ה) "אַל תִּירְאִי ... כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד, כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת". האל "בעל" שהיה הקדוש והנערץ בימי קדם הפך להיות ל"בושת", ממש כתם מביש, בתקופה המאוחרת.

בזמן גלות בבל וימי תחילת הבית השני, כשכבר לא נותר זכר לפולחן האלילי, העורך לא יכל לסבול את המחשבה שאישים חשובים בתולדות העם, ובמיוחד שדמויות מבית המלוכה, נושאים שם תיאופורי המזכיר את שם האל בעל. הפיתרון נמצא באמצעות שינוי מכוון של שמותיהם של אותם האנשים. ניתן להתרשם על הקלות בה נהג המעתיק בעשיית שינויים אלו בשמות האנשים, ושלא היסס לשנות את שמם המקורי כשהדבר ניראה לו הכרח תאולוגי. המעתיק או העורך הסתיר את דבר שינוי השם או לפחות לא ציין כי שמה של הדמות עליו הוא מספר היה שונה מהשם אותו הוא כותב.

תופעה זו של שינוי שמות נפוצה בעיקר בקרב השמות שבהם מופיע הרכיב התיאופורי "בעל". השם "בעל" הוחלף בשם "בושת". כך לדוגמה, שמו של השופט "יְרֻבַּעַל" (שופ' ט א) שונה לשם "יְרֻבֶּשֶׁת" (שמ"ב יא כא). "אֶשְׁבָּעַל", שמשמעו איש-בעל, שהיה בנו של המלך שאול (דה"א ח לג), שונה לשם "אִישׁ בֹּשֶׁת" (שמ"ב ב ח). השם "מְרִיב בָּעַל" (דה"א ח לד) שהיה בנו של יהונתן בן שאול, שונה לשם "מְפִי-בֹשֶׁת" (וגם לשם "מְפִבֹשֶׁת" כמילה אחת (שמ"ב כא ז-ח). גם שמו של "בְעֶלְיָדָע" (דה"א יד ז) שונה ל"אֶלְיָדָע" (שמואל ב, ה, טז).

דוגמה נוספת לשינוי שם מסיבות תאולוגיות ניתן לראות בשינוי שם מקום קבורת יהושע בן נון. השם המקורי היה "תִמְנַת חֶרֶס" (שופ' ב ט) והוא שונה ל"תִמְנַת סֶרַח" (יהו' כד כט). הסיבה לכך הינה ש"תִמְנַת חֶרֶס" נקראה על שם אל השמש, "חרס". דוגמה לכך שהשמש כונתה "חרס" ניתן לראות בספר שופטים (יד יח) "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה". שינוי המילה "חֶרֶס" למילה "סֶרַח", מילה בעלת משמעות שלילית של קלקול והבאשה כפי שניתן לראות בירמיהו (מט ז), "אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם". וכך מתאר את התופעה יאיר זקוביץ:

"שינוי נוסף, המביע את שאט נפשם של העורכים מן האלילים- המרת שם האל "בעל" בכינוי "בֹּשֶׁת". כך בשמות האנשים שבהם מופיע המרכיב בעל, כגון: יְרֻבֶּשֶׁת" (שמואלב, יא) תחת "יְרֻבַּעַל" (שופטיםט, א). השינוי אינו שיטתי. השם "יְרֻבַּעַל" נותר על כנו בשופטים ו, לב, אך יש לכך הצדקה במדרש השם הלועג לבעל "וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ"....בפריפריה, בספר דברי הימים, הרחק מן המרכז (ספר שמואל) נותרו השמות המקוריים"^[3].